מלחמה רטובה
הח"מ מתעורר לאטו, זוחל לעבר ההליכון שקנה בהתקף של מזוכיזם, ומבלה עליו פרק זמן לא מוגדר. לאחר מכן, מזיע כולו, הוא גורר את עצמו לעבר המקלחת. מהחלון נשקף יום נאה למדי, מה שלא מונע מאויר הבית להיות חמים כמו מקפיא בקר. לפחות יש מים חמים. הח"מ מתענג על הללו במשך כמה דקות ואז מסתבן בקפידה, תוך שהוא זועק מרות על טמפרטורת הסבון. אך האדם יצור סתגלן הוא, אפילו כשמדובר בח"מ, ועל כן מושגת פשרה, הפסקת אש, או, אם לנקוט מושג מדויק יותר, שלום קר - תרתי משמע - ותהליך הסיבון מסתיים, לרווחת כל המעורבים.
ואז עוצר זרם המים.
לגמרי.
דממה איומה משתררת בחדר הרחצה, ומופרעת רק בצלילו העצוב של דריפ-דריפ-דריפ אקראי הבוקע מן הברז, המוסיף יגון על צער. הח"מ, כולו בזיון וקצף סבון, עומד ומביט סביבו, תר אחר ישועה. לצערו הרב, הדבר הקרוב ביותר למים בכל רחבי האמבט הוא בקבוק אחד של אפטרשייב. הח"מ משתעשע ברעיון לקלח את עצמו בנוזל הנ"ל, אבל, למוד נסיון עברו האפל, רק לרגע קצר מאד. במקום זאת הוא עוטף את עצמו במגבת, פוסע בזהירות החוצה ומתחיל לחפש בביתו אחר מים.
לא נדון באריכות בחלק הארי של החיפוש, בו הח"מ נאבק בפיתוי לשטוף את עצמו במים שנשארו בתוך הכוסות בכיור. לא נזכיר גם, כמעט, את הרעיון העוועים להתקלח בחלב, מה עוד שהנ"ל הנו בחזקת חשוד מזה כמה חודשים, ובדיקה מדוקדקת מעלה כי בשלב זה של העניינים כבר מדובר בגבינה. לכן הח"מ מתנגב ככל יכולתו, לובש כמה בגדים שיזרקו לכביסה מיד לאחר מכן ומדלג למטה, אל המכולת, בחיפוש אחר שישיית מים מינרליים. מסתכלים עליו קצת משונה ברחוב, אך הוא מבין מדוע רק לאחר שובו הביתה, כשהוא מביט בראי ומבין ששכח להוריד את הקצף מראשו.
במשך דקות ארוכות נאבק הח"מ האומלל במים המינרליים ובשאריות הסבון, ולבסוף מצליח להביא את עצמו למצב נקי, פחות או יותר. הוא לובש חולצה ופולט אנחת רווחה, ובדיוק אז חוזרים המים אל הברזים במלוא עוצמתם. הדוש, משתולל כדרוויש בלחץ העצום, קופץ ממקומו באמבטיה, מזנק על הח"מ וסוטר לו על לחיו. מתפתח מאבק איתנים. בתחילה נראה יתרון ברור לדוש התוקפני, בעוד הח"מ בעמדת מגננה. לאחר מכן משגר הח"מ סנוקרת ימנית איומה אל עבר יריבו, אך זה האחרון מתחמק ומציף, כנקמה, את כל המקלחת והנוכחים בה. דבר זה מעלה את חמתו של הח"מ להשחית, ובזינוק נואש הוא אוחז בדוש בשתי ידיו וחונק אותו לאט לאט. תוך כך הוא מטיח בטעות את גולגלתו בפינת הכיור, ולא נדון באריכות בתוצאות הווקאליות של תאונה אומללה זו.
זמן מה לאחר מכן הח"מ עדיין שרוע על רצפת המקלחת, בתוך שלולית ענק, מוקף בקבוקי שמפו שנפלו על משמרתם. הוא משתדל להאט את נשימתו. להירגע. לאט לאט הוא שולח יד למעלה, אל עבר הכיור, על מנת להקים את עצמו. בתגובה, בקבוק האפטרשייב צונח משם ומתנפץ לרסיסים אל תוך השלולית. הח"מ שומט את ידו. מוצף, חבול, שרוט, חבוט ומרוט, הוא שוקע בשרעפים בינות אדי האלכוהול. הוא חולם, משום מה, על מגבת.
ושם הוא נשאר עד היום.
Originally published at דמות בדיונית ומעלליה. Please leave any comments there.