בלדה על קרב / ולדימיר ויסוצקי
מוזר שאף פעם לא שמתי אותו פה. ישן ישן.
בלדה על קרב / ולדימיר ויסוצקי
בין נרות נמסים ותפילות הערבית
בין שלל מלחמה ומדורות של שלום
בשלווה להם חיו ילדי הספרים
והלינו לרוב על תלאות היום-יום
לזרא היו גיל ואורחות החיים,
שריטותינו - עילה לעלבון עד דמים;
אך בגדינו תקנו אמהות במועד
עת הלב השיכור בין שורות משוטט.
שיערות למצחנו הלח נדבקו
גרונותינו צמאו למתקם של ניבים
וריחות הקרבות את הראש סחררו
כשאלינו עלו מדפים מצהיבים.
וניסינו הבין, מבלי דעת הקרב
בחושבנו יללה לקריאת מלחמה
את סודה של פקודה, ייעודם של גבולות
משמעות התקיפה ושקשוק הקרונות.
בקלחת רתחו ערפילי מלחמות
כמה רב המזון למוחות הקטנים!
תפקידים של פחדן או בוגד, איש-קריות
במשחק הענקנו לכל השונאים
לעקבות האויב לא הנחנו לקפוא
ונשבענו גברות נפלאות לאהוב
ואחרי שהרגענו קרובים, חברים
לעצמנו נטלנו תפקיד גיבורים
אך דמיון - השהות לא לעד במחוזו
קצר ימים זמן-השחוק ומה רב הכאב!
פתח ידו הקמוצה של המת ואחוז
בניצב שמחום עוד פועם כמו לב
ותבין, כאשר את החרב תרים,
כששריון תעטה - מה מחיר לדברים
מי אתה - אל ייעוד או אל פחד תקרב?
ותטעם באמת טעמו של הקרב.
וכשחברך לידך יתמוטט
וקריאה אבלה בין שפתיך תבקע
כשתרגיש ביגון כל עורך משרט
כי הדם שנשפך הוא שלו, לא שלך.
אז תדע כי הבנת, למדת הבחן
זה הצחוק - הוא צחוקו של המוות, אכן
שקר, רוע - פניהם הגסים מתחוורים
ותמיד אחריהם רק עורבים וקברים
אם בשר מסכין לא נגסת בכלל
אם שילבת ידיים, צפית ממעל
לא יצאת גם נגד נבל ותליין
כל חייך עברו לידך, כמו לא כאן.
אם כשדרך פילסת בחרב האב
דמעותיך במלח שטפו הפנים
אם מצאת אמת, שם בלהט הקרב
אז כילד קראת ספרים נכונים.