סיפור לא אירוטי בכלל עם מוסר השכל (או: למה פמיניסטיות יכולות להיות לא פחות מרגיזות מאמני פיתוי)
היה היה פעם, לפני לא כל כך הרבה שנים, בחור צעיר ושמו "מישהו". כרבים מבני מינו, מישהו עבר אי-אילו חוויות בחייו שגרמו לו לחשוש מבנות המין הנשי. מבלי להכנס ליותר מידי פרטים, נאמר רק שמישהו התקשה מאוד ליצור מערכות יחסים עם נשים: לא רק קשרי זוגיות ואינטימיות, אלא גם קשרי ידידות. הוא פגש בלא מעט נשים מניפולטיביות, שקרניות, ביצ'יות, והגיע למסקנה שנשים זה פויה. לא באופן אישי, בהכרח, כל בחורה לעצמה, אלא כמין: נשים זה פויה. הוא עדיין רצה מאוד קשר זוגי, אבל הוא החליט שהוא נפגע מספיק, ושכדאי לשמור מהן מרחק כדי להגן על עצמו, ובמשך כמה שנים, פרט לפגישות רנדומליות עם בחורות בעבודה או בחוגים חברתיים מורחבים, הצליח להמנע ממגע עם בנות המין הפויה.
נקפו השנים, ומישהו בכל זאת הצליח להכיר כמה דוגמאות לבחורות טובות-לב, עדינות-נפש, כנות ונעימות, שחלקן אף חוו חוויות מכאיבות ביחסים שבינה לבינו, וחששו מהן, בדיוק כמוהו. בשלב מסוים מישהו רכש לו כמה ידידות מקרב אותן נשים טובות-לב; אלא שלא משנה כמה קרובים היו, וכמה טובים היו יחסי הידידות בינהם - תמיד עמדה בינו לבינהן חומה בלתי-נראית של רתיעה ושל זהירות יתירה, שמישהו לא הרגיש שהוא נזקק לה עם חבריו הגברים. ומישהו הצטער על כך של שלא יכול היה להפסיק לפחד מפגיעתן הרעה של בנות המין הפויה.
יום אחד פגש מישהו באישה ושמה "מישהי". מישהי היתה בחורה נחמדה וידידותית, ותוך זמן לא ארוך במיוחד נוצרו יחסי קרבה מסויימים בין מישהו למישהי. מישהו הרגיש, אולי לא לראשונה בחייו, שהוא מצליח לסמוך על מישהי מעט יותר מאשר על שאר הפויות שהכיר. ולמה הכוונה ב"לסמוך מעט יותר"? כשהם נפגשו, מישהו לא התייחס אל מישהי כאובייקט שיש לכבוש או לבלות את כל זמנו בלהרשים אותה עם סיפורים שלא היו ולא נבראו, וקיווה שמישהי תחבב אותו בזכות היותו הוא. וכך היה.
על כן שם מישהו את נפשו בכפו, והציע למישהי שיקחו את הקשר בינהם לרמה מעט הדוקה יותר של אינטימיות. בשיחה מלב אל לב, גם הוא נחשף, בחשש מה, בפני מישהי, וסיפר לה על פחדיו ועל נסיונות העבר המרים שגרמו לו להרתע ולהזהר עד מאוד כשהמדובר בבנות המין הפויה.
מישהי צחקה בקול.
ואז היא צחקה עוד יותר.
ואז היא אמרה שמישהו הוא בחור ממש נהדר, וטוב לב, ועדין נפש, וכן, ונעים, ושהיא בטוחה שיום אחד הוא יגרום למישהי אחרת להיות ממש מאושרת, אבל שלא יקח את זה בצורה הלא נכונה, הוא לא ממש מתאים לה.
מישהו לא ממש היה בטוח איך אפשר לקחת את זה בצורה אחרת. הוא נפגע ונעלב. בהתחלה עוד שמר על קשר ידידותי עם מישהי, אך זה היה כבר קשר שונה, כמו פיל שעומד באמצע החדר, ואף אחד לא מכיר בקיומו. אז בהדרגה, הקשר עם מישהי התרופף עד שהפך רק ל"שלום-שלום" אם פוגשים אחד את השניה.
עבר עוד זמן מה, ומישהו פגש עוד מישהי. היא הזכירה לו במידה רבה את המישהי הראשונה. היא היתה חכמה, וטובת לב, אשת שיחה נעימה, וחוש הומור קצת משוגע. גם עם המישהי הזאת התפתחה לה חברות, כזאת שבמסגרתה מישהי סמכה על מישהו וסיפרה לו דברים אינטימיים על עצמה, והוא מצידו חלק איתה גם חלקים מכאיבים מעברו. מישהו כבר חשב שהפעם זה אחרת, ובשיחה אינטימית ואישית הציע להעביר את החברות הזאת למדרגה הבאה, המישהי לא צחקה בקול רם. היא הרצינה, והקול שלה, שבדרך כלל היה שמח, הרצין גם הוא. היא אמרה לו שהיא מאוד אוהבת אותו כידיד, ושהיא סומכת עליו, ושהיא נפתחה אליו בצורה שהיא לא נפתחה לרבים לפניו, אבל היא לא חושבת שזה רעיון טוב, וכשהיא הגיעה ל"אני בטוחה שיום אחד אתה תגרום למישהי אחרת להיות ממש מאושרת", מישהו כבר לא יכול היה להקשיב. וכך שוב, מישהו גם קיבל עוד מכה לאגו השברירי שלו גם כך, וגם איבד עוד ידידה טובה.
ועבר עוד זמן מה, ושוב מישהו פגש עוד מישהי, גם כן יפה, חכמה, נחמדה וטובת לב. וגם איתה התפתחה ידידות אמיצה. וגם כאן המישהי הרגישה עם מישהו נוח מאוד, וסיפרה לו על כל פחדיה, והוא מצידו גם שיתף, אבל לא בהכל. והוא כבר לא הציע למישהי לעבור לשלב הבא, כי הוא לא ידע אם הוא יוכל לעמוד בעוד "לא" אחד, וכי הוא לא רצה לאבד מישהי שהיתה קרובה אליו.
ובינתיים, מישהו הסתכל סביבו, וראה חברים שלו ועוד גברים אחרים, וכיצד הם מתנהגים. חלקם היו שובניסטים עם אגו נפוח, שמה שעניין אותם זה לזיין בכל מחיר, וחלקם לא. כשהוא בחן את עצמו מול אותם גברים, הוא גילה שהוא לא פחות יפה, לא פחות חכם, לא פחות מקסים או שנון או מרשים, ובכל זאת הם מצליחים במקומות שמישהו מעולם לא הצליח בהם. ואז הוא החליט לבחון את ההתנהגות שלהם יותר מקרוב; הוא ראה איך הם מתחילים עם בחורות בפאבים או במועדונים - לא ע"י פניה לאינטלקט שלהן או שיחה על עניינים ברומו של עולם, אלא ע"י משפטים מטופשים עד מכאיבים-בטפשותם, ע"י הוצאה של כסף על משקאות, ע"י מגע "רנדומלי" בשיערה תוך כדי שיחה בנאלית. לפעמים הם גם העליבו את הבחורות, ואלה מצידן, במקום לזרוק אותם לאלף-אלפי עזאזלים המשיכו לדבר איתם, ומאוחר יותר, לפעמים, גם יותר מזה. ומישהו נשאר חסר מילים. הדיסוננס פשוט לא הסתדר. כל מה שלימדו אותו שנכון - להתייחס בכבוד, לא לחפצן, להקשיב למה שאומרים לך - כל אלו לא הניבו תוצאות, ולעומת זאת התנהגות אחרת, פחות נחמדה הניבה גם הניבה.
ואז מישהו שמע באינטרנטים על כמה חבר'ה שמבטיחים ללמד אותו שיטות איך לא להקלע למצבים בהם הוא היה בעבר. איך למצוא גם מישהי שתאהב אותו באמת, ולא רק בתור בן-שיח. והפיתוי, הו הפיתוי לפתרון כזה היה כל כך גדול. ומישהו עשה קצת שיעורי בית, וראה שהשיטות שמלמדים אותם חבר'ה לא שונות משמעותית, אם כי מוקצנות יותר, מהטכניקות שראה אצל המון גברים אחרים. היו אלה אלמנטים שנלקחו מתוך מדריך לסוכני מכירות, ביחד עם טכניקות מעולם המסחר, וגם קצת פסיכולוגיה בסיסית. וככל שמישהו המשיך לעשות את שיעורי הבית שלו, הוא ראה איך אותן טכניקות משמשות את בוגרי החוג לא כדי למצוא אהבה, וגם לא רק כדי למצוא כמה שיותר זיונים (שזה לא משהו רע, או פסול), אלא כדי להטריד, להשפיל, ולאנוס נשים. כנראה אותם אנשים לא הפנימו מה המשמעות של המילה "אונס", וחושבים שכל עוד לא מעורבת אלימות פרופר, ושהבחורה טכנית יכולה לקום ולעזוב בכל שלב, זה לא אונס. הם לא שמעו מעודם על fright, fight or flight, ולא חשבו שלחדור לנשים למרחב הפרטי שלהן זה a big no-no. ומישהו, מצידו, הרגיש כל כך מלוכלך רק כי חשב שאולי יש להם את התשובה בשבילו, אבל עדיין, במקום קטן אחד, עדיין נצנצה המחשבה -- אפשר להשתמש בידע הזה ובטכניקה הזו רק ככלי. לא חייבים להיות רעים.
ואז התפוצצה ברחבי האינטרנטים פרשה מלפני יותר מ- 4 שנים, כזו שכבר הציפו אותה מספר פעמים בעבר (כולל במדור המחשבים של טמקא שלושה או ארבעה חודשים קודם), אבל הפעם לקחו אותה ברצינות. עובדות המקרה, לפי המתואר בדיווח עצמו לא משאירות הרבה מקום לפרשנות, גם אם משאירות מקום לתמיהה, בעיקר בקרב הגברים - איך ולמה היא הגיעה למצב הזה מלכתחילה, אבל זה לא משנה כהוא זה מהשורה התחתונה - היה שם אונס. לא רק שהיה שם אונס, הבחור מתגאה בזה, ולא רק זה, הוא מודה למדריכים שלו בקורס, שמצידם משבחים אותו ואומרים לו "כל הכבוד, עבדת בדיוק כמו שלימדנו אותך".
מישהו, שכאמור הוא בעל תודעה חברתית מעט מפותחת, מזדעזע ביחד עם כולם מהמקרה, ומחליט שלמרות שהוא לא טיפוס של הפגנות ולא טיפוס של רעש וצלצולים, הוא ילך וישתתף בהפגנה נגד אותם אנשים שלא מבינים ש"'לא' זה 'לא', זה 'לא' זה 'לא' זה 'לא'". הוא הולך לשם, ופוגש שם מספר חברים, וכמה נשים, שמונעות כל כך מתחושת הקיפוח וחוסר הצדק, שנהיו עיוורות לכל השאר, ובמפגן של אירוניה לא-מודעת-לעצמה (מעט כמו זה), תוקפות באלימות את הנוכחים במפגש הבוגרים של אותו הקורס. לא רק את המדריכים, אלא את הבוגרים, שאין להן דרך לדעת איך הם עשו שימוש במידע שניתן להם במסגרת אותו הקורס. בזעם הן שואלות שאלות, וכשהבחור שמולן מנסה לומר מילה או שתים, הן קוטעות את דבריו וצועקות עליו עד שהוא צריך להתנצל על כך שהוא קיים, וגם אז זה לא מספיק. בין לבין, כשמישהו מנסה להגיד שאולי יש צד שני שצריך להקשיב לו, ושאולי לא הכל הוא שחור או לבן, אומרים לו שהוא שוביניסט, במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב - שלמרות שהוא לא עשה כלום, הוא אנס בפוטנציה, אז כדאי שיסתום את הפה. ומישהו, שצבר נסיון רב בלהתווכח עם אנשים, יודע שזה לא הזמן או המקום להתווכח על עניינים כאלה, ומוותר.
ואז, מגיעה אחת עם סיפור מהאגדות, איך כל אחת רוצה בסך הכל מישהו נחמד, ואיך באופן טבעי זוגיות מתפתחת מחברות, ואיך הסקס בין אלה הוא הסקס הכי טוב, ומישהו מרגיש כאילו יורקים עליו תוך כדי ששופכים עליו דלאים של צואה. הוא זועם על זה שהנשים שטוענות כי הן ליברליות, ושוויוניות, ורואות את המציאות כפי שהיא, יכולות להיות כה תמימות במקרה הטוב, או מתממות במקרה הפחות טוב. הוא נזכר עד כמה קשה לו עם אנשים שחושבים שאין שטחים אפורים, שאין צד שני, וסבורים שכל מי שלא מסכים איתם במאת האחוזים קטגורית טועה ומסוכן. הוא נזכר בבעיה שיש לו עם קיצוניות - נשים שסבורות שבגלל שכשהן אומרות "לא" הן מתכוונות תמיד ל"לא", אין בעולם נשים שמתכוונות להפך הגמור, בעיקר אם אותו "לא" מלווה בחיוך וקריצה. עם אלו שחושבות כנראה, למרות היותן פמיניסטיות ודוגלות בשוויון מלא, שנשים הן יצורים חלשים שלא יכולות לדאוג לעצמן, ולא מסוגלות מעצם הוויתן להיות אסרטיביות יותר (זאת בזמן שמישהו יודע היטב עד כמה אסרטיביות הן יודעות להיות). שמתעלמות באלגנטיות מהעובדה שאותן שיטות שמלמדים בקורסים האלה עובדות - גם בלי האלמנט של התקיפה. שחושבות שהן, כמייצגות הנשיות כפי שהנשיות צריכה להיות, באמת מגיבות לנחמדות, בזמן שחלקן הגדול במציאות יפרש את זה (על סמך נסיון עבר שלהן, אני בטוח) כהטרדה. ואותה מישהי לא מבינה, לא מצליחה לקלוט עד כמה האגדה שסיפרה על אותו בחור עדין (גם אם קרתה לה במציאות) היא מסוכנת, ואין היא שונה באופן מהותי מהאגדות על האביר על הסוס הלבן, או על אהבת אמת שמחכה לכל אחד ואחת באשר הם, והנזק שהן יכולות לגרום למתבגרות ומתבגרים כאחד.
ומישהו, לאחר שהבין שדברים תלויים בנסיבות, ולא כל הגברים הם תוקפים שרק מחכים לשעת כושר, ושבכלל, פרצי צדקנות וקיצוניות (לכל צד) זה דבר מרגיז, גם אם ברוב הזמן אתה באותה הדעה, יכול היה להמשיך ולדסקס בעליצות עם חבריו וחברותיו שאר עניינים ברומו של עולם, כגון מוזיקה, אוכל, חתולים, וכמה יו ג'קמן בתור וולברין הוא נמושה, כי מגנטו יכול לפרק אותו בשניה ורבע, וחוץ מזה פאות הלחיים שלו נראות מגוחך.