(no subject)
הפרשה האחרונה, בה תשעה גברים חשודים כי קיימו יחסי מין (ולפי החשד - לפעמים גם בכח) עם ילד מאז היה בן 13 מעוררת בי גועל ויצרים אלימים.
גם מהסיבות הברורות, אבל בעיקר מלשמוע את עורכי הדין שלהם מתפתלים. שניים כאלה רואיינו בגל"צ מוקדם יותר היום.
"הוא אמר שהוא בן 18," הם אומרים, "זה היה רק מספר פעמים מצומצם", "הוא [מרשם] נקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון" וכיו"ב.
אריק איינשטיין שאל איזה עיתונאי קטן פעם "איך אתה ישן בלילה?". איך אותם עורכי דין ישנים בלילה? כמה צריך להתקלח כדי להוריד מעצמך את הזוהמה הזאת שנדבקת עליך כשאתה מנסה להתקטנן על האותיות הקטנות של תת-סעיף כדי שהחלאה שמזיינת ילד בן 13 -- 13 למען השם -- לא יבלה את השנים הקרובות בתור המזרון של החבר'ה מאגף ב'. בסימפסונס שאלו פעם את רינייר וולפקאסל (AKA מקביין) איך הוא נרדם בלילה - התשובה שלו היתה "על ערימה גדולה של כסף עם הרבה בחורות יפות". אני חושד שזו תהיה גם התשובה שתקבל מאותם עורכי דין.
כן, כן, לכולם מגיעה הגנה משפטית, בלה בלה בלה. הבעיה היא שהטקטיקה בה נוקטים מירב עורכי הדין היא הכחשה טוטלית ותקיפה חזרה. ילד בן 13 נאנס? זה אשמתו. הלקוח שלי היה בן 45 כשהוא זיין את ילד בן 15? הוא חשב שהוא בן 18 ויום?
אדאמס תיאר עורכי דין בתור הראשונים שיועמדו לקיר כשהמהפכה תגיע. מתי זה יוצא בדיוק?