"50 years of men with red boots and redder eyes."
Those two paragraphs from Amos Har'el's piece (link), because seriously. The whole thing is likely to stick your heart in your throat, because Amos Har'el had spent about a year following up close a Nachal battalion from intake base to graduation. (He was writing a book about the IDF's new attitude for training infantry.) Battalion 941 is now a few month before discharge - or they were supposed to be: discharged as likely to get delayed with the current Situation. Here (photo) are three of those boys last week, just outside Gaza: their battalion went in, and not all of them came out.
Amos Har'el starts the piece with Battalion 941. Then he switches tact.
"ב-24 ביולי בשש בערב הושבע רובי ריבלין לנשיא המדינה. ח"כ עפר שלח היה בירושלים, אבל לא במשכן הכנסת. באותה שעה ממש נקבר בהר הרצל סמ"ר לי (ליליק) מט, חברו לצוות של איתי, בנו של שלח, בפלוגת חה"ן של הצנחנים. את כל היום ההוא עבר שלח עם בנו ועם חבריו, שמתוקף שיבוצם לתפקיד הדרכה במחזור אוגוסט 2014 לא היו עם חבריהם בעזה, בין בתי קברות ברחבי הארץ. ב-11 בבוקר ליוו בגניגר את שחר דאובר ז"ל; בזמן שליליק נטמן בירושלים התקיימה בקיבוץ עברון שבצפון הלוויתו של סגן פז אליהו ז"ל, מפקד הצוות. "כל היום נסעתי איתם ברחבי הארץ הקשה הזו, שבה הורים מלווים את ילדיהם לקבר במקום לחופה, ואחים ואחיות אומרים מילות פרידה במקום מילים של שטות. ואז, בלי הכנה מוקדמת, ביקש ממני מוטי, אבא של ליליק, לדבר".
דיבור בפומבי אינו זר לשלח, אבל זה היה משהו שונה לגמרי. "נער שהיה עבורי עוד פרצוף צוהל בחבורת הצוות; משפחה שלא הכרתי, שברגע אחד נפער בליבה בור שאת עומקו אין לשער. ומולי, חמישה מטרים ממני, פניהם הבוכיות של בני והחברים שאיתם הוא חי ונושם כבר כמעט שנה וחצי. על זה חשבתי באותו רגע, מעל קברו של חברו הטוב של הילד שגידלתי: אבא שלי והחברים שלו, הרבים מספור, מששת הימים ויום הכיפורים ומה שביניהן ואחריהן; אני ואהוביי שאבדו לי בלבנון וברצועה, ועכשיו בני וחבריו. כמעט חמישים שנה של גברים בנעליים אדומות ועיניים אדומות עוד יותר". "
Opher Shelach had been a journalist (and a very well-known and well-regarded one), before he became in MK in on the last elections. Even before that, he had been a paratrooper LT. Lost an eye in Lebanon in '82, as a reservist. His wife died in '09; he has two children.
Like the Nachal Brigade, the Paratroopers wear reddish-brown combat boots instead of the regular IDF black.
"July 24th, six in the evening: Ruvie Rivling sworn in as president. MK Opher Shelach was in J-m at the time, but not at the Knesset. Staff Sergeant Li "Lilik" Mat, a tankmake of Shelach's son Itay, was being buried at Mount Herzl. That day Shelach covered the country, traveling between cemetaries with his son and his friends who had been reassigned to train the August 2014 intake and so offline at the time Nachal Brigade entered Gaza. At 11:00 that day they escorted Shachar Dauber to his final rest at Ganiger; even as Lilik was being buried at Jersualem, team commander Lt. Paz Eliyahu was being buried at Kibbutz Genosar up north. "I spent the day with [my son and his friends], traveling this harsh country where parents walk their children to the grave rather than to the altar, and siblings choke last goodbyes instead of jokingly bicker. And then, without warning, Lilik's father Moti asked me to speak."
Shelach is no stranger to public speeking, but this was something altogether different. "A boy whom I only knew as another face in the laughing gaggle that was the team; a family I had never met before, whose heart had just been ripped out. And not five meters from me, the weeping faces of my son and his friends with whom he'd been living and breathing for the past year and a half. That's what I was thinking about, over the grave of the good friend of this child I raised: of my father and his friends, innumerable, from Six Days and Atonement Day and the [wars] after; of myself and my beloveds lost to me in Lebanon and in the Strip, and now my son and his friends. That's 50 years of men with red boots and even redder eyes.""
This entry was originally posted at http://hagar-972.dreamwidth.org/2573578.html. Please comment there using OpenID.
Amos Har'el starts the piece with Battalion 941. Then he switches tact.
"ב-24 ביולי בשש בערב הושבע רובי ריבלין לנשיא המדינה. ח"כ עפר שלח היה בירושלים, אבל לא במשכן הכנסת. באותה שעה ממש נקבר בהר הרצל סמ"ר לי (ליליק) מט, חברו לצוות של איתי, בנו של שלח, בפלוגת חה"ן של הצנחנים. את כל היום ההוא עבר שלח עם בנו ועם חבריו, שמתוקף שיבוצם לתפקיד הדרכה במחזור אוגוסט 2014 לא היו עם חבריהם בעזה, בין בתי קברות ברחבי הארץ. ב-11 בבוקר ליוו בגניגר את שחר דאובר ז"ל; בזמן שליליק נטמן בירושלים התקיימה בקיבוץ עברון שבצפון הלוויתו של סגן פז אליהו ז"ל, מפקד הצוות. "כל היום נסעתי איתם ברחבי הארץ הקשה הזו, שבה הורים מלווים את ילדיהם לקבר במקום לחופה, ואחים ואחיות אומרים מילות פרידה במקום מילים של שטות. ואז, בלי הכנה מוקדמת, ביקש ממני מוטי, אבא של ליליק, לדבר".
דיבור בפומבי אינו זר לשלח, אבל זה היה משהו שונה לגמרי. "נער שהיה עבורי עוד פרצוף צוהל בחבורת הצוות; משפחה שלא הכרתי, שברגע אחד נפער בליבה בור שאת עומקו אין לשער. ומולי, חמישה מטרים ממני, פניהם הבוכיות של בני והחברים שאיתם הוא חי ונושם כבר כמעט שנה וחצי. על זה חשבתי באותו רגע, מעל קברו של חברו הטוב של הילד שגידלתי: אבא שלי והחברים שלו, הרבים מספור, מששת הימים ויום הכיפורים ומה שביניהן ואחריהן; אני ואהוביי שאבדו לי בלבנון וברצועה, ועכשיו בני וחבריו. כמעט חמישים שנה של גברים בנעליים אדומות ועיניים אדומות עוד יותר". "
Opher Shelach had been a journalist (and a very well-known and well-regarded one), before he became in MK in on the last elections. Even before that, he had been a paratrooper LT. Lost an eye in Lebanon in '82, as a reservist. His wife died in '09; he has two children.
Like the Nachal Brigade, the Paratroopers wear reddish-brown combat boots instead of the regular IDF black.
"July 24th, six in the evening: Ruvie Rivling sworn in as president. MK Opher Shelach was in J-m at the time, but not at the Knesset. Staff Sergeant Li "Lilik" Mat, a tankmake of Shelach's son Itay, was being buried at Mount Herzl. That day Shelach covered the country, traveling between cemetaries with his son and his friends who had been reassigned to train the August 2014 intake and so offline at the time Nachal Brigade entered Gaza. At 11:00 that day they escorted Shachar Dauber to his final rest at Ganiger; even as Lilik was being buried at Jersualem, team commander Lt. Paz Eliyahu was being buried at Kibbutz Genosar up north. "I spent the day with [my son and his friends], traveling this harsh country where parents walk their children to the grave rather than to the altar, and siblings choke last goodbyes instead of jokingly bicker. And then, without warning, Lilik's father Moti asked me to speak."
Shelach is no stranger to public speeking, but this was something altogether different. "A boy whom I only knew as another face in the laughing gaggle that was the team; a family I had never met before, whose heart had just been ripped out. And not five meters from me, the weeping faces of my son and his friends with whom he'd been living and breathing for the past year and a half. That's what I was thinking about, over the grave of the good friend of this child I raised: of my father and his friends, innumerable, from Six Days and Atonement Day and the [wars] after; of myself and my beloveds lost to me in Lebanon and in the Strip, and now my son and his friends. That's 50 years of men with red boots and even redder eyes.""
This entry was originally posted at http://hagar-972.dreamwidth.org/2573578.html. Please comment there using OpenID.