פורום איורשת?
ורד תוהה באיזה כללים צריך לעמוד איורשת שנכתב על משחק. אני חושב שיש תשובה כללית ותשובה ספציפית לשאלה הזו.
התשובה הכללית היא: אין. כל מבקר בוחר את הזווית שממנה לבקר את היצירה, ואז היצירה עומדת בחוקים המתאימים לזווית שלו. ורד לעתים קרובות מתייחסת לברלו כאילו הוא כותב סיפור, בעוד אני מתייחס אליו בדרך-כלל כאל מנחה וכותב הרפתקאות. זה מוביל למיני וויכוחים, שנגמרים לרוב בהפרדה בין קוראים שהם שחקני תפקידים ואלו שלא. כביכול, ורד ואני קוראים איורשת אחר, אני קורא את האיורשת שבו הפרודיה המבריקה על 3.5 נתקעה בעלילה סבוכה שמתחילה להעלות עובש, וורד קוראת איורשת דרמי-קומי המבוסס בעולם פנטזיה ג'נרי.
התשובה הספציפית היא שלקומיקס מבוסס מו"ד יש מסורת ארוכת שנים של ערבוב מדיה. Dragon מהווה כאן סוג של חלוץ, מבסס את הפופולריות של יוצרי קומיקס כמו פיל פוגליו עם What's New, אהרון ו'יליאמס עם Nodwick, ומאוחר יותר KODT של ג'ולי בלאקבורן. המשותף לקומיקס הללו (ולעוד עשרות כותרים שאין להם פופולריות מספקת מחוץ למגזין) היא ההתייחסות הקריקטוריסטית למשחק ולקלישאות שלו. בין אם הדמויות מודעות להיותן חלק ממשחק, או פשוט מתנהלות בעולם לפי הקלישאות שלו, הקומיקס פונה כמעט אקסקלוסיבית לשחקני מו"ד. מי שלא מכיר את המשחק, או לפחות את הקלישאות הקשורות אליו, סביר שלא יהנה מהקומיקס.
"מסדר המקל" היה נעוץ עמוק בקטגוריה הזו, בוודאי ב-120 סטריפים הראשונים ובעיניי גם במשך תקופה ממושכת לאחר מכן. האיורשת מתחיל בקריקטורה על המעבר ממהדורה שלישית לשלוש-וחצי; ההתייחסות המפורשת של הדמויות/שחקנים לשיטה ולמוזרויות שלה (כמו כאן, לדוגמא); מטרת הסיור במבוך היא קלישאתית ושולית לעובדת הסיור עצמו, שהוא מקור בלתי נדלה לבדיחות מו"ד למיניהן ("I got a FOUR!" וכו'). בנקודה כלשהי, ברלו מחליט לצאת מהקופסה שבה גדל ולעבור לאיורשת סיפורי בעולם פנטזיה, שבמקרה משחקים בו מו"ד. הבעיה שלי היא שבעוד שברלו הוא כותב מו"ד מוכשר, ויש לו הבנה קומית של המשחק, אני לא חושב שהוא בטוח בעצמו מספיק כדי להחליט את ההחלטה האמיצה והלא פשוטה ולהפוך ליוצר איורשת במקום קריקטוריסט של מו"ד.
אני חושב שבהרבה מובנים קריקטורה היא אנטיתזה לאיורשת. גם לקריקטורה עולם פנימי והיגיון משלה, אבל היא לא מחויבת להמשכיות עלילה או אפילו דמויות. כקריקטורות, הגיבורים של Nodwick לא צריכים סיבות לצאת להרפתקאות או להרוג אורקים; הם עושים זאת משום שזה מה שהרפתקנים עושים. אבל כגיבורים של סיפור, חברי מסדר המקל צריכים סיבה, עלילה אפית שתניע אותם. כקריקטורות, חייהם האישיים של אבירי השולחן מתאימים לקלישאות ברורות מאליהן (דייב אוהב אקשן, בוב הבורח מחייו חסרי המשמעות, בריאן המאנצ'קין והדקדקן בחוקים), וכל מה שלא מתאים לקלישאה נשאר בחוץ, לא דנים בו ואין לו השפעה על המשחק או על הקריקטורה. כגיבורים, חברי מסדר המקל יוצרים מערכות יחסים, חושפים את עולמם הפנימי, מקבלים נפח (או לפחות מנסים). אני חושב שבמקרה הספציפי של קומיקס שעוסק במו"ד, ישנם קווים ברורים המבדילים ומפרידים בין קריקטורה לקומיקס סיפורי-קומי. ברלו מלכתחילה ישב על הגדר (דמות הרוח-רפאים של אבא של רוי היא אמנם קלישאה שמספרת בדיחות על לחשי "דיבור עם מתים", אבל גם מפתחת את הרקע של רוי והעלילה), אבל אני חושב שהוא התאהב בדמויות שלו ובסיפור שלו; הוא כבר לא רוצה להריץ את המודולים של "רומח הדרקון"; הוא רוצה לכתוב את הרשומות.
הבטחתי להפסיק עם הספקנות ולהיות אופטימי, ועל כן אני אניח שהוא יכול. קישרתי בהתחלה לוויכוח שסבב סביב הגלות של דורקון. מאז קראתי את On the Origin of PCs (תודה עדי!), שם מסופר שהכוהן הגדול מגלה את דורקון משום שנבואה אמרה שכאשר "דורקון ישוב הביתה" הוא יביא עימו חורבן ומוות. הכוהן מגלה אותו עד שיקרא לו לחזור, וכך חושב להימנע מהנבואה. בלי להיכנס לאיך הנבואה של הכוהן הגדול מתיישבת עם הנבואה של הקובולד הקטן (הן לא), לאור הרקע הזה השמדת המכתב נראית אחרת. ההיבריס הוא של הכוהן הגדול, שמנסה למנוע את הגשמת הנבואה, והטרגדיה היא שהכוהן הגדול החדש לא מודע לנבואה ובמעשיו מזמין את החורבן. דורקון, שהדבר החשוב לו ביותר הוא לחזור הביתה, לא יודע על הנבואה ועל מה שעלול לקרות, אבל גם לא על המכתב שמזמין אותו לחזור. כך נבנה המתח: באיזה מצב דורקון יחזור (אחרי הכול, כוהני הגמדים יכולים להחיות מתים, לא?), ומה יקרה אז?
ברלו יכול ליצור מתח, דרמה, התרגשות; אבל כשהוא עושה זאת הוא מאבד את הקשר לקרקע שהצמיחה אותו, לא רק מבחינת אבותיו הרוחניים שמהם למד או מבחינת הקהל ומה שהתרגל לקרוא, אלא בעיקר מבחינת הקלישאות של הז'אנר שבו הוא כותב: הדמויות/שחקנים שמודעים לחוקים, המודעות להרפתקה, רעש גלגול הקוביות ברקע. הוא יכול ליצור סיפור מעניין, איורשת פנטזיה קומי עם עלילה אפית ודמויות מסקרנות. אבל בשביל זה הוא צריך לקחת נשימה עמוקה ולחצות את הקווים. בתקווה כשיאספו ויערכו מחדש את כל הסדרה לנובלות גרפיות, זה אכן יקרה.