כמה חושך, כמה
אני לא יודע אם זה קרה גם לכם, אבל קיבלתי, רק היום, את אותו הדואל ארבע פעמים. אתם יודעים על מה אני מדבר - מגיע דואל, עם FW לפני שורת הנושא. איזו נשמה טובה דואגת לכם, לכם ולעוד מיליון אנשים, וחושבת שחיוני שתדעו על הסכנה האחרונה לשלום האנושות.
בי"ס באנגליה מכחיש שואה.
פיזיקאים שווייצרים הולכים להשמיד את היקום.
הפעם, מדינת ישראל, הידועה בפשיזם-פטישיזם שלה, הולכת לאסוף דוגמיות שתן מכולנו, אז מסתבר שנסגרה הדמוקרטיה.
היסטריה המונית זה לא דבר חדש. אפילו לא צריך להרחיק אחורה למשפטי המכשפות או המק'ארת'יזם. מספיק להיזכר בבריחתו של האנס הסדרתי לרחובות תל-אביב ואיך נהיה פופולרי במקומותינו "לפחד לחזור הביתה בחושך", כאילו לפני שבני השתחרר או אחרי שנתפס אין אנסים ברחובות העיר. "מכתבי השרשרת" מוסיפים אלמנט מגפתי-משהו להיסטריה הזו; קודם המם היה מתפשט, בין אם בלחישה או בצעקה, בין אדם לאדם. עכשיו תיבות הדואל שלנו מודבקות, חלקן מחוסנות, אבל חלקן מעבירות הלאה, והמגיפה מתפשטת.
מגיפות עובדות בגלים, מדביקות בטור הנדסי את האוכלוסיה הרגישה, ואז נעלמות (עם או בלי האוכלוסיה המודבקת). אלא שבטבע אין שום דבר מוחלט ואף מגפה לא נעלמת לחלוטין, וירוסים מקננים, שנים או אפילו עשרות שנים, ואז המגיפה פורצת שוב. הידיעה התפרסמה כבר באוגוסט, והיה מי שהתלהם כבר אז. אולי אפילו נשלח איזה קישור בדואל. אלא שלקחו שלושה חודשים להשחיז את המם מספיק כך שיצליח להדביק אותנו בהיסטריה מספקת, כך שתיבות הדואל ישלחו אותו, מקוצר ומבוהל, לעשרות תיבות אחרות, לא קומץ בעלי עניין. משם ההיסטריה כבר נתונה: אם המכתב ממוען לכמה עשרות אנשים, בטוח עוד כמה עשרות אנשים רוצים לקרוא אותו.
כמו ההיסטריה מ-CERN לפני כמה שבועות, גם כאן אין סיבה להתרגש. במדינה המודרנית, אוספים על האדם הממוצע כמויות היסטריות של אינפורמציה - החל ממצלמות אבטחה סודיות (החל מקניונים, דרך כספומטים וכלה בנתב"ג, אתם לא באמת יודעים מתי מצלמים אתכם), דרך טביעות רגליים ברשת, וכלה במספר תעודת הזהות, חשבון בנק, וכרטיס אשראי שמפוזרים ביער של טפסים אקראיים. הטיעון הליברטני אומר שמדינה שלא אוספת פרטים על אזרחיה, לא יכולה להשתמש בהם כדי להגביל את חירותם, ולריבון קשה לעמוד בפני הפיתוי להגביל חירויות נתיניו. זה נכון; אבל הטיעונים הללו נוצרו בזמנים שבהם מרגלים גנבו מכתבים והאזינו לשיחות פרטיות; בימינו כמות המידע הזמין כל כך גדולה שהאתגר הוא לא להשיג אותו אלא להתמודד איתו. שיחות פלאפון, שיחות דואל וצ'אט, הודעות טקסט, בלוגים, פורומים, אתרי קניות ברשת, תוצאות חיפוש... האתגר הטכנולוגי האדיר הוא לייצר מערכת ניטור שמספיק רגישה כדי לספק מידע רלוונטי, בלי למלא את המערכת ב-false positives רבים מדי.
לשמחתנו, העומס על התיבות הוא העונש היחידי. גם היסטריה זו תחלוף, בלי השפעה מהותית יותר מעצומה מקוונת מיותרת שכנראה תדביק בתורה תיבות דואל של חברי כנסת. לא צריך לדאוג; חברי הכנסת שלנו, כנראה, כבר מחוסנים.