בולשיט
"אז, זה הולך ככה - אין לי בעיה לתת לך טרמפ עד לנתניה, אבל אתה חייב להבטיח שתהיה בשקט."
אני מתחיל לתהות אם זה היה רעיון טוב
"מה זאת אומרת "בשקט"? אני בן אדם די רועש!"
"אה, כן, ברור; לא לזה התכוונתי. אתה יכול לדבר וכל זה - אתה פשוט לא יכול להעיר על הנהיגה שלי."
מה?!
"הנהיגה שלך? מתי הערתי על הנהיגה שלך? אני ידוע בתור נהג די נוראי בעצמי - יש ממש מיתולוגיות שלמות על הנהיגה שלי. נראה לי שאת מתבלבלת."
"אני לא מתבלבלת ולא נעליים"
נעליים?
"לפני שבועיים, נסענו ביחד לקניון, והערת על הנהיגה שלי."
אה, אז לזה מתכוונים כשאומרים 'פלצות'
"עברת באדום! אדום ממש! לא כתום, לא ירקרק, ולא מהבהב! אדום כצבע השני, אדום ארגמן, אדום בוהק אפילו! עזוב לעבור על החוק, יכולת להרוג את כולנו!"
שתיקה. הדי ה-rant נמוגים לאט לאט
"סיימת?"
אה....
"לא אכפת לי מה עשיתי; אני לא יכולה לנהוג כשאתה צועק עליי, ולא אכפת לי כרגע אם עברתי באדום או לא. אתה חייב להבטיח שאתה לא תעיר לי אף הערה על הנהיגה שלי. אני לא רוצה לשמוע אפילו "נראה לי שאת יכולה להעביר לחמישי" - כלום"
שתיקה רועמת. להיעלב? לא להיעלב?
"רגע - את מתכוונת להמשיך לעבור באדום?"
היא לא עונה.
אוקי. כבר הבטחתי לה שאני מגיע; הבטחתי לה שאנחנו נוסעים ביחד; לצאת מהמכונית? לתפוס טרמפים? להפסיק לדבר איתה כל הנסיעה, שתרגיש איך זה?
"טוב."
למה הסכמתי לכלל המגוחך הזה? אוף.
נוסעים.
היא עוברת באדום.
הדרך לנתניה עוד ארוכה, ואני הבטחתי להיות בשקט. אז אני שותק. הבטחות צריך לקיים. אבל היא עדיין עוברת באדום, וזה עדיין מסכן את כולנו.
אוווווווף.