От внука - деду, ז"ל
Это мой сын, Йосеф Хаим ("Йосенька, мой генерал", как звал его папа, пока внук служил в армии), написал своему дедушке...
Шабат шалом, идн.
בפתחו של שבוע סוער
כשעננים גירשו קרני קיץ אחרונות,
הצלילים עדיין בקול מבשר ואומר
שהנה אני כאן עלי אדמות...
החיים כמוך שמתאמץ לנגן
גיבור שלי שלא ממהר לוותר,
עוד צליל, ועוד אחד שנמשך
כמו הנשימות האחרונות שמשך...
לילה אחרון של קרב איתנים
מלאכי שמיים את נשמתך מבקשים,
אני לצידך, על הרצפה הקרה שוכב
כמו לא נותן למלאך המוות להתנקש
אך האחרון לא וויתר לאלתר
ויצא לסיבוב אחרון בכיכר...
חיכה שאסיים את התורנות שלי
שתבוא אמא להחליף אותי
הוחלפתי, ולבית חזרתי לשינה,
ובזה חזר בעל הגלימה השחורה
לשאול אולי עכשיו את המשימה להשלימה
אך אמא שומרת בפתח ואת האופל גירשה
״לך לחדר אחר אבל כאן לא מזלך״
נסוג באכזבה לאחור מבקש נפשך
אך כבר לא התרחק יותר מדלתך...
חיכה שאחר יבוא, חיכה והרוויח...
הגיס הדואג בא מרחוק
להחליף את אימי הדואגת,
ומלאך המוות ממתין בקצה מסדרון,
עם חרב מחכה, שאמא מהדלת תנטוש...
אץ רץ מלאך החבלה אל החדר
ואת גיסי לא ספר אפילו בערך...
נטל נשמתך הכנועה בחטף,
ועזב עם שללו לעולם החדש...
בכי, מתוך שינה רצתי,
את מחנה יהודה טסתי
״היי מונית, אני אשלם לך כל דו״ח שתקבל אבל לסבא אתה חייב למהר - הכי מהר״
זה כבר לא עזר...
באתי, הקומות מסתובבות אל מול העיניים
מסרב להאמין בטוח שעדיין נושם בעצלתיים,
פנימית ב׳ הנה מולי ואני טס אל החדר...
אבל אתה כבר מכוסה בדרך לקבר
״אחות, תסגרי את הדלת...״ אני מבקש,
מרים את הסדין ואתה מביט בי עם אותו החיוך המקסים.
הר המנוחות, הרוח והגשם הסוערים פסקו לקול תפילת החזן... ׳דע מאין באת ולאן אתה הולך׳ הוא מרעים, ואני בלב יודע שלמקום טוב נשמתך נפשך הולכים.
חושך, העצים מסביב, קברנים בכובעי פרווה, אני מנסה להגיד קדיש כי אמא היא בתך יחידתך... אבל הקול נשבר ואבא מחבק אותי, תומך בי להשלים.
דממה מקפיאת דם שוררת בבית הקברות
מכל עבר מצבות שותקות עומדות,
גופתך מובלת אל מקום אחרון
ומשם בתחיית מתים תקום ראשון.
אוהב אותך, אוהב כל כך חזק
בלב שלי אתה לעד נחקק
זכרונות מתוקים של ילדות נעימה
נוח, נוח בשלום על משכבך
חברים יקרים, שבת היא מלזעוק אומר הכתוב, ננסה להתעודד ולעלות קצה של חיוך.
אני מאחל לכולכם, לכם, שבת מושלמת, שבת של שמחה ואהבה
באהבה, יוסי
Шабат шалом, идн.
בפתחו של שבוע סוער
כשעננים גירשו קרני קיץ אחרונות,
הצלילים עדיין בקול מבשר ואומר
שהנה אני כאן עלי אדמות...
החיים כמוך שמתאמץ לנגן
גיבור שלי שלא ממהר לוותר,
עוד צליל, ועוד אחד שנמשך
כמו הנשימות האחרונות שמשך...
לילה אחרון של קרב איתנים
מלאכי שמיים את נשמתך מבקשים,
אני לצידך, על הרצפה הקרה שוכב
כמו לא נותן למלאך המוות להתנקש
אך האחרון לא וויתר לאלתר
ויצא לסיבוב אחרון בכיכר...
חיכה שאסיים את התורנות שלי
שתבוא אמא להחליף אותי
הוחלפתי, ולבית חזרתי לשינה,
ובזה חזר בעל הגלימה השחורה
לשאול אולי עכשיו את המשימה להשלימה
אך אמא שומרת בפתח ואת האופל גירשה
״לך לחדר אחר אבל כאן לא מזלך״
נסוג באכזבה לאחור מבקש נפשך
אך כבר לא התרחק יותר מדלתך...
חיכה שאחר יבוא, חיכה והרוויח...
הגיס הדואג בא מרחוק
להחליף את אימי הדואגת,
ומלאך המוות ממתין בקצה מסדרון,
עם חרב מחכה, שאמא מהדלת תנטוש...
אץ רץ מלאך החבלה אל החדר
ואת גיסי לא ספר אפילו בערך...
נטל נשמתך הכנועה בחטף,
ועזב עם שללו לעולם החדש...
בכי, מתוך שינה רצתי,
את מחנה יהודה טסתי
״היי מונית, אני אשלם לך כל דו״ח שתקבל אבל לסבא אתה חייב למהר - הכי מהר״
זה כבר לא עזר...
באתי, הקומות מסתובבות אל מול העיניים
מסרב להאמין בטוח שעדיין נושם בעצלתיים,
פנימית ב׳ הנה מולי ואני טס אל החדר...
אבל אתה כבר מכוסה בדרך לקבר
״אחות, תסגרי את הדלת...״ אני מבקש,
מרים את הסדין ואתה מביט בי עם אותו החיוך המקסים.
הר המנוחות, הרוח והגשם הסוערים פסקו לקול תפילת החזן... ׳דע מאין באת ולאן אתה הולך׳ הוא מרעים, ואני בלב יודע שלמקום טוב נשמתך נפשך הולכים.
חושך, העצים מסביב, קברנים בכובעי פרווה, אני מנסה להגיד קדיש כי אמא היא בתך יחידתך... אבל הקול נשבר ואבא מחבק אותי, תומך בי להשלים.
דממה מקפיאת דם שוררת בבית הקברות
מכל עבר מצבות שותקות עומדות,
גופתך מובלת אל מקום אחרון
ומשם בתחיית מתים תקום ראשון.
אוהב אותך, אוהב כל כך חזק
בלב שלי אתה לעד נחקק
זכרונות מתוקים של ילדות נעימה
נוח, נוח בשלום על משכבך
חברים יקרים, שבת היא מלזעוק אומר הכתוב, ננסה להתעודד ולעלות קצה של חיוך.
אני מאחל לכולכם, לכם, שבת מושלמת, שבת של שמחה ואהבה
באהבה, יוסי