(no subject)
דני
דני מצטרף לטיול מאורגן לקמרון בדקה אחרונה, מזל שיש לו את כל החיסונים עוד מאז טיולו במזרח. תמו שבועיים המוקצבים לטיול, אך דני לא חוזר. קרוביו פונים לקונסוליה - ללא הצלחה, נעלמו עקבותיו. המדריך סיפר, שבבוקר של הטיסה מצא את חדרו של הבחור ריק. גם חפציו נעלמו. חודש אחרי מפטרים את דני מעבודה, ללא נוכחותו. חודשיים אחרי, בעל דירתו השכורה, זורק את דבריו של דני לרחוב. חוץ מדברי בעלי ערך, כמובן, כמו מחשב נייד, מערכת ועוד. חצי שנה אחרי חברה של דני מתחתנת עם שכנו.
דני חוזר אחרי שנתיים. צבע עורו נוטה לחום, לעיניו ישנם שני מצבים - פקוחות או עצומות, איכשהו דני לא ממצמץ יותר. ובקשר למצב "עצומות", זו היא השערה בלבד, מכוון שאף אחד לא ראה אותו ישן. רואים אותו מעט - בימי שישי דני מז'נגלר בפינת אלנבי - נחלת בנימין, ובימי ראשון - בכיכר חתולים בירושלים. איפה הוא נמצא ומה עושה בשאר הזמן - לא יודע לאף אחד. דני מז'נגלר בשלושה עצמים מעוגלים, מז'נגלר כל כך מהר, שאי אפשר לזהותם: מהצד נראה, כאילו מחזיק גלגל שמתגלגל לו לבדו בידיו. וידיו, ידיו לא זזות, העצמים עפים מנגיעת אצבעותיו, אחד למעלה מידו השמאלית, ואחד מלמטה בסיבוב עף מידו הימינית אל היד השנייה. ואיפה שהו באמצע כדור שלישי. עיניו פקוחות ופניו קפואות ללא שום הבעה. לפניו עומד קנקן אליו לא מפסיק לזרום כסף - שטרות, מטבעות, דולרים ויורו. ברגע שהקנקן מתמלא, היה מחביא את כדוריו, תופס את השולל ומסתלק במהירות האור. לא תספיק להגיד "שלום חבר", והוא כבר חסר.
המוכרים ואומנים קינאו בו, ויום אחד, איזה אקרובט מקומי ניסה יעני בסלטה להפיל לדני את הקנקן, כאילו בטעות. אבל לצער של האקרובט, איזה עובר רגל מקרי בדיוק זרק בדל דלוק על המדרחוב, וההוא, האקרובט, ביש מזל, נחת על הבדל עם ידו הימינית, צרח, נפל, ונפילתו הייתה כל כך לא מוצלחת, ששבר את אותה היד במרפק ובכתף. מקרה או לא, זה עשה שם רע לדני. עם זה, אף אחד יותר אפילו לא חשב להציק לו. כולם בעצם כבר התרגלו אליו, התחילו להגיד לו "שלום", אמנם ללא תשובה. והכסף המשיך לזרום לקנקנו. בימי שישי בתל אביב, בימי ראשון בירושלים.
יום ראשון אחד דני לא הופיע. במקומו הקבוע עמד קנקנו בודד, מכוסה חתיכת קרטון עם אבן מעליו. שלא יעוף כאילו. כל היום כולם דיברו בלחש, מישהו אפילו הציע לקרא למשטרה, אולי יזה חפץ חשוד? אבל אף אחד לא עשה כלום, וקנקן נשאר לעמוד באמצע הכיכר. בשקיעת שמש תם סבלנותו ושפיותו של אחד המוכרים. הוא זרק בקבוק ריק אל הקנקן והפיל אותו. מתוכו התגלגלו הכדורים של דני. התגלגלו, עד שנעצרו, והביטו בנוכחים. אלה היו שלוש גולגולות מיובשות, ולו לא העיניים של הגולגולות, הזזות לכל הכוונים בהבעה שגרמה לכולם לצרוח ולחלק נוספו שערות שיבה. הגולגולות חייכו והתגלגלו להן בשורה מסודרת כוון כנסיית הקבר. באוויר נשאר ריח של שרוף.
השמש שקעה.