פלג שלי גיבור
ביום רביעי בקעה לפלג שן. כנראה בגלל זה הוא היה קצת קוטר ביום יומיים שלפני זה.
בערקב החום עלה לו ל38 וחצי אז חשבנו, בסדר, זה בגלל השן. בקיעת שנייים הרבה פעמים מלווה בחום נמוך.
ואז בלילה החום שלו עלה לארבעים מעלות והאקמולי לא עזר. וגם גרביים טבולות בחומץ, וגם לא אבמטיה קרה.
תאמינו לי, ממש לא כיף לעשות לילד אבמטיה במים פושרים בשעה חמש לפנות בוקר.
אבל מה, פלג שלי הוא ילד מדהים - הוא מקטר, אבל הוא לא צורח. הרבה.
למשל באמבטיה - הוא ממש שנא את זה, אבל הוא ישב יפה, קיטר וקיטר אבל לא צרח ולא בכה בכלל, ואפילו שיחק קצת עם הברווזוני וספוג מכנסמרובע.
הרופא אמר שהחום הגבוה זה משפעת ויראלית, מה שמסביר את העובדה שגם למירי עלה החום, בסביבות הצהריים, ושנינו התנזלנו.
אנחנו ממש נדהמנו מההתנהגות כמעט נורמלית שלו. הוא עם חום 39-40 מעלות, יושב (או עומד, בלול) מול הטלוויזיה ומוחא כפיים, או משחק עם המשאית שלו, או רודף בזחילה אחרי הכדור.והוא כמעט ולא ישן, לא הרבה בלילה ומעט מאוד ביום.
מאיפה לעזאזל יש לילד כוח להיות כל כך פעיל. אם לי היה ארבעים מעלות, הייתי שוכב במיטה בלי לזוז, בקושי לראות טלוויזיה. תוסיפו על זה את העובדה שבטח גם כאבו לו החניכיים בגלל השן שבוקעת (הוא סירב להכניס מוצץ לפה. אני מניח שזה בגלל זה) ותקבלו ילד ממש גיבור, יחסית להורים שלו.
אחרי יום כזה, מלא ריצות ודאגות, כבר היינו גמורים מעייפות בלילה. מזל שהלילה, אחרי שנתנו לו אדוויל, החום ירד והוא כבר ישן פחות או יותר בסדר. פחות או יותר, כי לכו תסבירו לילד בארבע לפנות בוקר שעכשיו זה לא הזמן לשחק. אוף.
אחרי בגלל שאתמול לא הלכתי למעבדה, נאלצתי ללכת היום, כדי לטפל בתאים. ואחר כך עוד נסעתי לקניות.
חזרתי הביתה לפני שעה, לאכול, להתקל ועכשיו אני הולך לישון כמה שעות טובות.
מירי ופלג אצל ההורים שלה, כך שלא תהיה לי בעיה לתפוס תנומה של כמה שעות.