קראו לי גלגולאס, או על ערכן של מתנות טפשיות במיוחד
ביום שישי, אני ומירי דיברנו על ערכן מתנות. השאלה הנשאלת היא, האם כשאתם מקבלים מתנה שלא מוצאת חן בעיניכם, או סתם מטופשת, ממישהו שאכפת לכם ממנו, אתם צריכים לומר זאת, או פשוט לקבל את המתנה ולזייף התלהבות.
כך הגענו לדון בכל מיני מתנות שהענקנו אחד לשניה במהלך "תקופת החיזור" ולאחריה.
בעוד שמירי ציינה שאחת המתנות היותר מטופשות/מכוערות שהבאתי לה היה מעין פרח ורד בתוך ביצת זכוכית, אני ציינתי את הקשת וחיצים שהיא קנתה לי.
זו קשת "אותנטית" אבל בעצם דקורטיבית, עם עיטורי פרווה ונוצות. החיצים הם חדים בקצה אחד, ונראים כמו מנקה ארובה בצבע תכלת או צהוב זוהר בקצה השני.
הקשת הזו ישבה אצלי במעונות, בפינה, במשך כל הזמן, עד שעברנו לגור עם ההורים שלי ואמא שלי אימצה אותה כקישוט.
אז הזכרתי את הקשת כמתנה טפשית במיוחד. ואז, עלה במוחי רעיון גאוני - לבדוק אם היא פועלת.
אז ביום שבת הכנתי לי מטווח (לוח מטרה מקרטון, תלוי על מוט בקצה החצר). וטווחתי בחיצים.
וזה עבד. כלומר, בתחילה יריתי חץ או שניים והגעתי בערך לאמצע הדרך. ואז חמי אמר שהוא מתערב איתי שאני לא אגיע למטרה. אז פגעתי בה, כמעט במרכז.
זה היה פוקס, אבל מביך ביותר בשבילו, הי הי הי.
וכך הקדשתי איזה שעתיים בערב לאימון ירי בחיצים. השתפרתי, אני חושב, אבל עדיין נותר לי סימן כחול מפגיעות המיתר לכל אורך הזרוע.
מצאתי לי משחק חדש לשעות הפנאי.
(התשובה, אגב, לשאלה שלמעלה היא: לזייף התלהבות)