חנוכה של אור וחג מולד שמח
כבר זמן מה שלא עדכנתי. השינוי העיקרי בחודש האחרון הוא שיש לנו רכב. המנחה שלי השאיל לי רכב אז במקום 4 אוטובוסים בכל כיוון ומעל שעה נסיעה לוקח לי פחות מ-40 דקות ברכב להגיע לעבודה.
מצד שני, יש כאן כל מיני חוקים מוזרים וכמה שאני שונא לנהוג, כאן אני שונא עוד יותר. לכיף הרגיל שבנהיגה ניתן להוסיף כאן בראש ובראשונה את הפניה שמאלה: מותר לפנות שמאלה ברמזור ירוק, אולם גם לתנועה ממול יש אור ירוק. כן, משהו מוזר כזה שמצריך תמרון בין התנועה שמגיעה ממול והמצפצפים מאחוריך... בנוסף, שמות הרחובות כאן לעיתים זהים מאוד. למשל, רק באזור שלנו, יש שלושה רחובות שנקראים קינגסברידג' - אחד רחוב, אחד שדרה ואחד סמטה. ויש בברונקס לפחות 6-7 רחובות שמכילים את השם פלהם (פלהם פארקווי, פלהמדייל, פלהם פוסט, פלהם פארק ועוד).
לעומת זאת, עם הרחובות במנהטן, רובם ממוספרים, קל להסתדר.
בכל אופן, מאז יש לנו רכב, אנחנו נוסעים כמעט כל סופ"ש למנהטן - בלי לצאת מהרכב (כי קר, והחניה יקרה) אלא סתם להתסכל על הבניינים הגבוהים. הגענו גם עד לבניין האמפייר סטייט, כיכר טיימס, בניין טראמפ ורוקפלר ועוד.
טיול נוסף וממש מהנה היה לפארק שנקרא גלן איילנד. זה אי קטן לחופי הברונקס. יש שם טירה, מזח סירות דייג, נוף מקסים לים, מסלולי רכיבה על אופניים, דשא, אווזים (המפקדת אקה!) ושחפים. היה ממש קר אז טיילנו על האי ברגל רק למשך כחצי שעה, ופלג עוד רצה גם קצת לרכב על האופניים. הקטע המדהים היה השחפים - איך שזרקנו פיסת לחם מחלון האוטו היתה התנפלות המונית של שחפים (זוכרים ציפורים של היצ'קוק? כזה). יותר מגניב היה כשמישהו בצד השני של החניון זרק להם משהו וכולם עפו לשם תוך כמה שניות. עשינו ניסוי: כשהשחפים היו שם, זרקנו שוב פיסה קטנה של לחם. וווש! כל השחפים התקבצו מסביב לרכב שלנו. היה מגניב!
בבית הספר, הילדים הסתגלו. פלג מתמודד עם בריון- ילד שכל הזמן מציק לו. פלג טוב מדי - הוא לא מוכן להחזיר. המורות הבטיחו שזה יטופל. נראה. בינתיים, קשת מתמודדת בהצלחה עם משולש אהבים שהיא בקודקדו: שני בנים (ישראליים) אצלה בגן רבים כל הזמן מי ישחק איתה. יש גם ילד שלישי שמציק לה - כנראה כי הוא גם מחבב אותה - אבל היא לא נשארת חייבת. למעשה, כשהיא שמעה על הילד שמציק לפלג היא הגתה תוכנית פעולה. כדבריה "נזמין אותו הביתה ואני אתחבא בארון. וכשהוא יבוא, אני אקפוץ עליו ואנשך אותו וארביץ לו". מוח קרימינלי יש לה לזאתי.
חנוכה הוא גם עת של חגיגות. אכן, כבר יצא לנו לחגוג ארבעה ערבי חנוכה עם משפחות שונות של חברים כאן (שלוש משפחות בבניין ועוד אחד אצל מישהו מהמעבדה שלי - ישראלי שנמצא כאן בשבתון). בנוסף, במקום מסיבת ליל-כל-הקדושים שבוטלה בגלל סנדי, הקאנטרי קלאב בבניין הפיק מסיבה-לקראת-חגים עבור הילדים. בכל המקרים היה, באופן מפתיע, נחמד מאוד והילדים מאוד נהנו לשחק עם הילדים האחרים שהוזמנו. מחר מסיבת חנוכה האחרונה, של bioabroad כאן בריברדייל.
ואחרי חנוכה - שבוע חופש של כריסטמס.
מהפן המחקרי, המאמר שלי (ההוא מהטכניון) כמעט מוכן להגשה חוזרת - בתקווה לפני סוף החודש. גם מאמר אחר בשיתוף פעולה עם קבוצה אחרת מהטכניון נמצא בשלבי כתיבה. מאמר הסקירה שהגשתי ממש לפני סנדי עדיין "בטיפול" אצל העורך, אבל אני כבר גוייסתי למאמר סקירה חדש.
מבחינת המחקר כרגע אתם יכולים לקרוא בבלוג המדעי שלי. בשבועות האחרונים אני מתרכז בעיקר בשיפור הטכניקה כדי להגיע לאיזשהו סטנדרט של ניסוי וניתוח תוצאות - ואז ארגיש בטוח להתחיל בניסויים הביולוגיים.