יומיים ארץ
הטיסה ארצה היתה מייגעת. בכוונה לא ישנתי הרבה בלילה לפני, כדי שאצליח להרדם בטיסה. לא עבד.
ישנתי שעתיים נטו במשך כל הטיסה, בחתיכות של חצאי שעה. בשאר הזמן קראתי את הביוגרפיה של היינליין. זה ממש מרתק ומתישהו אולי אכתוב על כך יותר. חתתי בשבע וחצי בבוקר, באיחור של חצי שעה. עברתי מהר מאוד בביקורת הדרכונים, ואז נתקעתי במזוודות, כי לקח לי איזה 5 או 10 סיבובים (כנראה) לקלוט שכן, זו אכן המזוודה שלי. עייף, אמרתי?
מירי והילדים קיבלו אותי בחיבוקים ונשיקות בשדה התעופה ואז עשינו טעות חמורה וביציאה, במקום לפנות לכיוון ירושלים, פנינו לכיוון ת"א. לקח לנו כ-3 שעות להגיע הביתה. באופן מפתיע, הילדים התנהגו למופת, אפילו שהם היו ערים משעה 5 בבוקר. אחרי ארוחת צהריים ומקלחת, חילקתי את המתנות.
לפלג הבאתי שתי ערכות מדעיות (רכב סולרי וכל מיני גאדג'טים להרכבה), אבל הוא אמר שהמתנה הכי טובה שהבאתי לו היא שחזרתי הביתה. אין עליו.
לקשת הבאתי שמלת נסיכה וכתר, וגם חוברת צביעה של נסיכות, וסט אקשן םיגורס של נסיכות. קשת כמובן הסתובבה אתמול (והיום) רק עם השמלה הזו (חוץ מאשר לגן, כמובן). קשת לא מפסיקה לבוא לחבק ולנשק אותי, ומדי פעם לוודא שלא נעלמתי. כואב לי לחשוב מה יהיה כשאשוב לניו יורק.
למירי, לשם שינוי, לא הבאתי דברים שקשורים לבישול ואפיה, אלא דווקא בגדים ובושם.
הצלחתי לישון כשעה וחצי אחר הצהריים, ואז הלכנו לחוג שחיה של פלג, כי פלג רצה שאראה אותו שוחה. הוא שוחה מצויין. אחרי החוג עוד באו חברים לילדים.
כולנו כבר היינו במיטה בשמונה בערב. הצלחתי לישון די טוב, חוץ מזה שהתעוררתי ב-2 בלילה ולקח לי שעתיים להרדם שוב.
בבוקר כבר נכנסתי לשגרה - להכין את הילדים ולקחת אותם לגן ובי"ס, כלים, כביסה וכדומה.
קשת הצליחה להתעלות על ציפיותינו ולא בכתה בכלל כשהלכה לגן.
אחרי הצהריים חגגנו יומולדת לאורלי, חברה של מירי. אז היו אצלנו 7 ילדים שהשתוללו בחצר ובבית. היה מעייף. פלג עוד התעקש בערב שאני אכין לו פנקייקים, כי שלי הכי טעימים, לדבריו.
אחר הצבריים הרכבתי עם פלג ואליאי את המכונית הסולרית. רק חבל שלא היתה כבר שמש חזקה. פלג הניח את מכונית לכמה דקות לבד בחצר. בכמה דקות האלה, קשת ואליאן הצליחו לפק אותה לגורמים - עד לברגים הקטנים. מזל שהצלחנו למצוא את כל החלקים.
עכשיו, הילדים כבר ישנים, ומירי יצאה לבלות עם החברות שלה, לחגוג לאורלי יומולדת, בלי הילדים.
עקרונית, הייתי אמור ללכת היום לטקס הענקת תואר דוקטור בטכניון, לקבל את התעודה שלי. אבל נראה לי כל כך מטופש, עם תהלוכה וגלימות וכובע "אקדמי" אז ויתרתי.
אני שמח שחזרתי. מאוד התגעגעתי למירי ולילדים. רק ששכחתי כמה הילדים מתישים :-)
אה, ועדכון לגבי המאמר שלי - המנחה שלי נשאר בקשר עם העורכת והצלחנו להגיע למצב שבו, אם נשיג תוצאות נוספות משמעותיות (והמנחה שלי שלח עכשיו כמה דוגמיות לחברה שעושה ניסוי מסוים - ChIP-exo - שעשוי להניב תוצאות כאלה) אזי נוכל להגיש שוב, והמאמר ישלח לעורכת חדשה ושופטים חדשים.
אז אני מקווה שיהיו לי חדשות טובות בכיוון בעוד כחודשיים-שלושה.