כמעט באמריקה
בדיוק בעוד שבוע אני טס לניו יורק.
בינתיים, עבר חודש מתיש. נתחיל מהחלק הקל - המאמר שלי:
סיימתי עם כל הניסויים לפני חודש בדיוק. גם הניסוי הבעייתי הצליח (בפעם השמינית!) עם תוצאות מצויינות. מאז, אנו עסוקים בכתיבת המאמר המתוקן. זה הצריך ארגון מחדש של כל התוצאות - הן מבחינת ההצגה הויזואלית והן מבחינת הטקסט.
כרגע, אנו בשלב שבו אנו מרוצים מכל התמונות למאמר; הטקסט, הן של המאמר והן של המכתב למבקרים, כבר רובו ככולו גמור, אחרי שעבר ביני לבין המנחה שלי כתריסר פעמים, ואז סיבוב אצל כל אחד מהשותפים, ועוד אחד אצל הפוסטדוקית החדשה לצורך עריכה לשונית ועריכה למען בהירות הקריאה.
אני מחכה לטקסט השלם שיועבר אלי מהמנחה שלי לצורך קריאה אחרונה והגהה לפני הגשה.
בנוסף, אני נאבק לסיים לסדר את מחברת המעבדה שלי (השלמת מספר חודשים של עדכון המחברת האלקטרונית, סידור עשרות תמונות ג'לים ותריסרי פילמים), סידור כל הקופסות שלי (כ-35 קופסאות במקפיא 80C-, כ-50 קופסאות במקפיא 20C-) - זה אומר לזרוק מה שכבר לא צריך ולארגן בצורה נוחה את השאר, לעבור על כל המגירות שלי, על בקבוקי התמיסות והמצעים וכדומה. עוד לא סיימתי הכל.
גם את כל החובות שלי כמתרגל הייתי צריך לסיים - בדיקת תרגילים אחרונים וכדומה. לפחות לזה אני בטוח לא אתגעגע.
בבית:
מכיוון שלא אהיה כאן, מירי ביקשה שננקה כבר עכשיו לקראת פסח, וגם נארגן את הבית שיהיה לה יותר קל ומסודר. אז עשינו את כל ארונות המטבח, אמבטיה (ארון + קרמיקות), החצר (נקיון, ניכוש וכיסוח), המחסן, "כל מה שתלוי" (וילונות, תמונות, מזגנים, מנורות) והספריה/משרד שלי (מיון ערימות של מסמכים שונים שהיו זרוקים במגירות, העברת ציוד רב מהחדר למחסן וארגון מחדש של חלק מהמגירות ומדפי הספרים). לפחות ארונות הבגדים אינם באחריותי... מה שעוד נותר לעשות הוא לצבוע את הבית. הצבע היה אמור להגיע אלינו במשלוח באמצע השבוע, אלא שהוא נשפך לשליח באוטו והיה צריך להכין מכל חדש ומכאן לשם - הצבע עוד לא הגיע.
בנוסף, רכשנו ילקוט חדש בשבילי (מזוודות סופקו לי ע"י ההורים), עוד כל מיני ציוד קטן לבית (לניקוי, למטבח, סלון חדש [אבל מאוד זול], משחקים לילדים וציוד לפורים, ציוד לאקווריום, התקנת אזעקה) וגם לדאוג לסרס את פרי החתול.
החודש היה גם יום המשפחה, מה שאומר שמירי שוב הכינה לילדים ממתקים מגניבים, כמו למשל עוגיות לב על מקל:
החודש גם עבדתי כך שיצאתי בבוקר, חזרתי בצהריים בזמן להוציא את קשת מהגן, ביליתי את אחה"צ עם הילדים ומירי ובערב עבדתי (בבית או במעבדה).
הנה תמונה יפה של הילדים, על הדשא אצל ההורים שלי:
אני מנסה גם להתארגן לקראת הנסיעה. מבחינת מסמכים יש לי הכל, מלבד הכסף שעוד לא הוצאתי. כשאגיע לשם, יש לי כבר דירה במעונות שמחכה שלי ויש לי לו"ז חלקי ליומיים הראשונים (פגישה עם המנהלנית, פגישה במשרד לסטודנטים זרים, בדיקות רפואיות וכמובן פגישה עם המנחה, בדיוק לפני שהוא טס לחו"ל לעשרה ימים). כמו כן, אני מתכנן כבר ביקור במשרדי ביטוח לאומי ובבנק. אני מנסה לתאם כבר מכאן חיבור אינטרנט לדירה עוד לפני שאכנס. כאשר אגיע לשם, אתאם גם ביקור בבית הספר אליו כבר רשמתי את הילדים.
מירי והילדים נשארים בינתיים בארץ. זה יהיה מאוד קשה, בייחוד למירי. אבל אני מאמין בה וסומך עליה.
עדיין לא הצלחנו למכור את הדירה, אם כי אתמול היה זוג שנראה מעוניין (ולמעשה מתלבט בין הדירה שלנו לאחת אחרת). אם הם ירצו את הדירה שלנו, זה יהיה ממש ברגע האחרון. אם לא נצליח למכור, אז לא בטוח בכלל שמירי והילדים יצטרפו אלי לשם (רק בגלל הכסף), ואז יכול להיות שמה שנעשה זה שאני אטוס הלוך ושוב פעם בחודש. נראה.
הפרידה תהיה קשה. כל חיבוק, כל צחוק, מזכירים לי את מה שאני הולך להפסיד מעכשיו וזה כבר כואב, עוד לפני שנסעתי.