הספרים של חיי - חלק א': כנען זה כאן
הקדמה:
בעקבות הפוסט הקודם, הבנתי שכל מיני רשימות "100 הספרים הטובים ביותר" שעלו בסקר כזה או אחר, לא באמת אומרות עלי כלום, אפילו אם אני אומר משהו על הספרים הנ"ל. במקום זה, חשבתי והגעתי למסקנה שיהיה הרבה יותר נחמד ומעניין לכתוב על הספרים "שלי" - אלה שאהבתי (ועדיין אוהב), אלה שהשפיעו עלי, או אולי אפילו שינו את חיי בצורה כלשהי. זו תהיה סדרת רשומות ארוכה - כי קראתי הרבה ספרים בימי חיי. אבל זה בסדר, לפחות זה ימלא קצת את היומן. ואולי זה גם ידרבן אחרים (רמז רמז) לכתוב על הספרים "שלהם".
סדר הרשומות יהיה סדר כרונולוגי. עם זאת, הזכרון שלי אינו חד במיוחד ולכן יתכן שחלק מהזמנים קצת יתבלבלו, ציוני הגיל/כיתה יהיו לא מדוייקים וכולי.
אז הנה, מתחילים.
תמיד אהבתי לקרוא ספרים, כבר מגיל צעיר. קראתי ג'ינג'י ודומיו, קראתי ספרים מסדרת מרגנית ועוד. אבל בכיתה ד' קראתי ספר יוצא דופן. הספר נקרא "סודות הכנעאידים" מאת מוטי בן-ינאי.
גיבור הספר הוא דודו, ילד נתנייתי רגיל למדי וקצת שמן, שבדרך מקרה נופל לתוך מערה סודית שמהווה מקום משכנם האחרון של הכנעאידים, או נכון יותר, של הטכנולוגיה שלהם. הכנעאידים היו גזע שוחר שלום ומאוד מתקדם שחי כאן לפני מאה אלף שנים. מה שנותר במערה הם שני רובוטים ומחשב אינטליגנטי. דודו זוכה לקבל מהרובוטים כוחות פאראפסיכולוגיים (טלפתיה, טלקינטיקה) - אם כי כוחות אלו אינם מוצגים כמשהו על טבעי, אלא תוצר של מדע מתקדם. בנוסף, אם אני זוכר נכון, הם גם משפרים את הכושר והקואורדינציה שלו.
הרובוטים מגייסים את דודו (וחברתו רחל שמצטרפת בטעות) לעזור להם לשמור על סודות הכנעאידים, במיוחד מפני קבוצת מדענים גרמנים (ניאו-נאצים?) שרוצים לנצל את הטכנולוגיה הכנעאידית לתועלתם. מלבד הרובוטים והמחשב, המערה מכילה אמצעים טכנולוגיים רבים, כולל צלחת מעופפת, צוללת מתקדמת ואני חושב שגם רחפנוע.
הסוף, כמובן, טוב.
הספר הזה השאיר עלי רושם עז - כל כך עז שאני ממש זוכר סצנות ממנו עד היום. כמו למשל, שאחד הרובוטים מספר לדודו שבשנת 61' אדם שקיבל מהם כוחות עזר לפייס בין ארה"ב לרוסיה על רקע משבר הטילים בקובה (בעזרת השפעה טלפתית), וכך מנע מלחמה גרעינית.
או סצנה בים, כשרחל בורחת מספינת הגרמנים, צפה על הגלים, וקוראת במוחה לדודו שיבוא לעזור לה.
באותה תקופה לא ידעתי מה זה מדע בדיוני בכלל. אהבתי מדע, אבל לא הכרתי ספרים שבהם המדע היה חלק מהסיפור. ובנוסף לכל - זה ספר ישראלי, עם גיבורים בעלי שמות ישראלים, ומתרחש ממש כאן בארצנו הקטנטונת. אני זוכר שהייתי מבלה שעות במיטה, מדמיין איך גם אני מוצא מערה סודית כזו - אולי במטע האבוקדו שלנו או בסבך הסברסים בחצר. באותם ימים גם היתה לי חברה. אז כמו רחל, החברה של דודו(למעשה, היא הופכת להיות חברה שלו רק בסוף הספר), דמיינתי גם אותה מצטרפת אלי להרפתקה.
הספר עדיין נמצא אצלי על המדף, אבל לא קראתי אותו כבר שנים רבות מאוד. אני רוצה לתת אותו לפלג, כשיגדל קצת.
הספר היה יחיד במינו מבין הספרים שקראתי באותה תקופה והיחידי שנשאר לי בזכרון. אבל הוא לא גרם לי להתחיל לחפש ספרי מדע בדיוני אחרים. בחיידק המד"ב נדבקתי רק בגיל הרבה יותר מאוחר. אבל זו כבר תהיה רשומה אחרת.
בפרק הבא - חובב הטבע