שבע שנים ויום
זהו משך הזמן בו מירי ואני נשואים. אני מחכה בשקיקה לשבע השנים הבאות (באמת!) ומאחל לנו שיהיו מעניינות, מהנות, מעשירות (ובתקווה בשלב כלשהו גם עשירות כי כבר נמאס לחיות "על הקצה").
מירי שלי, אני אוהב אותך.
את יום הנישואין חגגנו בעבודה עד 6 בערב, ולאחריה קניות, ואז הכנות לקראת היום בבוקר - חגיגת יומולדת לקשת בגן.
אמת, יום ההולדת של קשת חל רק בעוד חודשיים, אבל קשת מאוד רצתה לחגוג עם החברים בגן, אז חגגנו לה היום.
קשת התרגשה, אך שמחה מאוד בחגיגה ושיתפה פעולה ממש יפה. היה כיף.
בגזרת המחקר - צוות העורכים של CELL התלהב מהנושא וביקש שנגיש את המאמר. אז הגשנו. זה היה בדיוק לפני שבועיים (בחג שבועות, שחגגתי במעבדה בהעלאת כל הקבצים לאתר. למה הגשת מאמר צריכה להיות כל כך מסובכת? 4 שעות!). אני מחכה לתגובת השופטים. מצד שני, היום בדיוק התפרסם בנייצ'ר מאמר של חוקר מצרפת, שמציג מקרה פרטי, אך דומה מבחינת העקרון, למה שאני מציג במאמר.(השורה הפוגענית במיוחד בתקציר היא:
"Notably, RNAPII chromatin immunoprecipitation followed by DNA sequencing (ChIP-seq) analysis of Xrn1-deficient strains revealed a significant decrease of RNAPII occupancy over 273 genes with antisense XUTs")
אנחנו היינו מודעים לקיומו של המאמר הזה כבר כמעט שנה. ידענו שהוא הוגש לנייצ'ר, נדחה ואז הוגש שוב. קיווינו שיידחה שוב.
עכשיויש שלוש אפשרויות: 1. שהעורכים של CELL ו/או השופטים לא ישימו לב או יתעלמו מהמאמר שלו (סיכוי נמוך). 2. שיבקשו ממני ניסויים נוספים לאור המאמר הנ"ל (למשל שמה שאני מציג הוא מנגנון אחר, או לפחות מנגנון נוסף). 3. שיגידו תודה אבל אנחנו לא רוצים מחקר שאיבד את הראשוניות שלו. (סיכוי דומה לשתי האפשרויות הנ"ל - אבל יכול להיות שיתנו לנו להנות מהספק גם בזכות קשרי העבודה הטובים שכבר יש לנו איתם).
אני שומר על אופטימיות זהירה.