לזכרו של ירון פישמן
הכרתי את ירון לפני שלוש עשרה שנה כששנינו עבדנו בחברה בשם ג׳יניו. תמיד היה נעים לדבר אתו. כך המשכנו להיות בקשר גם כשעבדנו כבר במקומות אחרים…
ירון הוא אדם מיוחד. הייתה לו גישה מעניינת לחיים, שונה מהמקובלת. למשל, בזמן שכולם חלמו לקנות דירה, הוא התפלא: ״למה לי להשקיע זמן ואנרגיה כדי לקנות קופסת בטון בלב רמת גן?״ מצד שני כששאלתי אותו למה הוא משתמש דווקא באייפון ולא בטלפון אחר, ענה: ״כי זה כיףףף, איתנה!״ הוא חשב הרבה על כיף וחוויות. זה עשה אותו בין היתר מאפיין מוצר טוב כל כך. הוא ידע, מה יחפשו המשתמשים.
בעבודה היה מתלהב עד כדי להתעצבן. ואם אני הייתי מתעצבנת, צחק: ״יוצא לך עשן מהאוזניים!״ כשאמר זאת, צילם אותי וצייר על התמונה את העשן שיצא לי מהאוזניים. איך אפשר להמשיך להתעצבן אחרי זה?
כמובן, דיברנו לא רק על ענייני העבודה. דיברנו על כל דבר. על מוזיקה, שירה ובכלל על החיים. כשהתפעלתי מהכישורים שלו, הוא רק הרים גבה. באמת לא ראה בזה עניין מיוחד.
״איך לא פחדת לעשות צניחות?״ - ״זה שום דבר, איתנה, לחץ חברתי, כולם עושים את זה.״
״אתה מנגן ממש מדהים!״ - ״תקשיבי, התחלתי לנגן בצבא. כשאתה עושה משהו עשרים שנה, ברור שתעשה את זה טוב.״
בפעם האחרונה נפגשנו בבית קפה בתל אביב. ישבנו, דיברנו. כרגיל התגובות שלו היו שונות משל שאר האנשים והוא שוב הצליח להפתיע אותי. אחרי כל השנים.
אני אתגעגע אליך, ירון. למוזיקה שלך, לאווירה והאנרגיה בקונצרטים, לשיחות הרציניות והמצחיקות ולאופי המיוחד שלך. איך אמרת פעם? ״אני רציני! כן, ברור, שאני ציני, אבל אני ר-ציני!״ אתגעגע אליך.
תנחומים למשפחה.
