פיסות קטנות של לונדון
ידענו שנצא לחופש הקצר הנחוץ לי מאז מרץ (לא יודעת של איזו שנה), וידענו שנפיל אותו על יום כיפור ונחזור לפני אייקון.
בשישי בצהריים ידענו שלונדון, בשישי בלילה הייתה הטיסה. זו הייתה בחירה נפלאה. נדמה לי ביום השלישי או הרביעי שנקבע שאחוז ניכר מאוצר המילים שלי מרגע שהגענו לעיר הזו מתבסס על “וואו”, “אווו” ו”שייני”. עוד כמה סימני קריאה, והתיאור יהיה מדויק יותר. מלבד זאת - שינה באדיבות גלישת ספות, תחבורה באמצעות התחתית ורוב הליכה ברגל, ורגעים קטנים באדיבות ששת עמודי המחברת שמילאתי בכתב קטן וצפוף.
התחנה הראשונה, כיכר פיקדילי. אנחנו עולות במדרגות, והעיר, על מזג האוויר הנפלא שלה, מתגלה מעלינו. חיכתה, ועוד איך חיכתה.
…אנחנו לוקחות משו לאכול בחצר האקדמיה לאמנות מודרנית. כלומר, אנחנו לא יודעות שזה מה שנעשה, אבל החצר הפנימית היפהפיה שבמרכזה פסל בוהק מושכתי. הבניין העתיק והשמיים הכחולים (כחולים! אנגליה!) משתקפת במגדל של כדורי מראה כסופים. לו הפירמידה שמול הלובר הייתה מתוכננת היטב, ייתכן שהייתה משיגה אפקט דומה של ישן-בתוך-חדש. בינתיים מגיעה ההודעה - יש מיטה להלילה.
…פורטנאם& מייסון - מקדש של אוכל. קומפלקס יפהפה, עצום ומושך של שטיחים, מדרגות, מעקות, מוכרים מעונבים וממוקטרנים - ואוכל. כל מה שהיית יכולה לצפות לו בסופרמרקט, רק יוקרתי ומהודר ומעורר השראה. לפני היציאה אנחנו מגלות במקרה את פינת הביזאר. בקצה מדף לא בולט ניצבים בקבוקי וודקה-עקרבים, עם עקרב בכל בקבוק. עיון מעמיק מגלה גם טופי עקרבים, מקלות סוכר מעוקרבים, טרנטולה אפויה, נמלים קלויות, ושוקולדים. עקרבים וחרקים מצופי שוקולד.
…ווטרסטונ’ס, here I come. נאמנה לאחת מההמלצות הבודדות שקיבלתי מחובב לונדון כבד בשעות שלפני הנסיעה, אנחנו נכנסות לסניף רב הקומות שליד כיכר פיקדילי. מדרגות, מעליות, כמויות עתק של ספרים, מחלקת פנטסיה-מד”ב מרהיבה, המון קומיקס ו-פינג! נרות בעיניים, פה פעור, משאירה מאיה ליד קומיקס ושועטת לפינה ממול. עמודה לספרות גאה, ועוד אחת, ועוד אחת - חמש בסה”כ, אחת שלמה מתוכן מוקדשת לספרות לסבית. ההתלהבות הגרגרנית בחנויות ספרים ענקיות ובהן מחלקות מושקעות תחזור מספר פעמים במהלך השבוע, למעט הרגע (יום שלישי?) בו הכרזתי שאין לי כוח יותר לחנויות ספרים ענקיות.
…הבוקר נפתח בסנאי מקפץ מחוץ לחלון של אלאנה. סנאי!אמיתי! מקפץ! וחוטף עלים גם.
…התחלת היום - הטאוור, רק מבחוץ. גשר הטאוור (שאינו גשר לונדון, ואינו מתמוטט), והליכה נחמדה לאורך התמזה לעבר הגלוב (שייקספיר!גלוב!)
…מסתבר שבסוהו יש קונספט חוזר - חנות ספרים קטנה מאוד למעלה, עם הרבה אירוטיקה ואלבומי צילום, וקומת מרתף לסקס - סרטים, ספרים, צעצועים, לפעמים אביזרים ולבוש. משתלב נהדר בתוכנית המקורית של ציד סקס-שופ ביום כיפור,לכפר על חטאי השנה האחרונה.
…בכלל, מסתבר שלונדון לא כזאת יקרה אם את לא-ממש-אוכלת, לא קונה הרבה, לא נכנסת למקומות שגובים דמי כניסה (אתגר אמיתי, שגרם לי להכריז בכניסה לטייט-מודרן שמצאנו את המקום האחד בממלכה המאוחדת שאינו גובה תשלום), וישנה אצל אנשים.
…על התמזה ליד גשר לונדון. אלו היו המון-יומיים. שלשום קמנו בבוקר, ונסענו לקינג’ס קרוס להתנגש במחסום של הארי פוטר. שם נפרדו דרכינו - מאיה יצאה לקרקס קרקסים ואני יצאתי לצוד כנסיות. ראשית וסטמינסטר אבי. מאוד מאוד מאוד גדולה. הקפתי אותה, והמשכתי להקפת הפרלמנט. מאחוריו יש פארק קטן וחביב, ובכניסה אליו פסל. ניגשתי לבדוק למי הכבוד, ו-הפתעה! אמלין פנקהרסט, גיבורת ילדות. משם להקפת סנט-פול, ולבלאקפריירס, לקרוא את הקטע על הנזירים השחורים ב”לעולם לא עולם”. (תוכנן בקפידה, כמובן - לקחתי אותו איתי ללונדון, קראתי בעיקר ברכבת התחתית, ומדי פעם תיכננתי את המסלול כך שיתאים לו). המגמה הספרותית נמשכת - “כטוב בעיניכם”. שייקספיר!בגלוב! עם שייקספיר אמיתי ושחקנים אמיתיים ותלבושות אמיתיות ואש אמיתית והתרגשות אמיתית. ההצגה נגמרת, אני, המומה וזורחת, מחכה שהקהל יתפזר, תופסת לעצמי פיסת רחבה, וממלאת אותה בקטע של רומיאו, ולאחריו מטפסת מספר מדרגות, לתת ליוליה את הגובה הנחוץ לתשובתה.
…המגמה הספרותית מתמשכת, ואנחנו קופצות לבקר את שרלוק הולמס. את הכתובת הזו אני זוכרת בלי צורך לפתוח מפה. כל התחנה ברחוב בייקר מלאה שרלוקים - גדולים בקווים, או קטנטנים על כל האריחים.
…בערב פגישת קאוצ’סרפינג. המוני אנשימים נחמדים. חלקם אפילו גרים בלונדון, וכל הערב רב הזה מכיל כאנגליה מקורית אחת. בכלל, לא נראה שיש הרבה אנגלים בלונדון. אולי בסיטי. אני מחליפה יותר שמות ומקומות ממה שאוכל לזכור. מבבה הלבנונית אני מקבלת חיבוק כשאני אומרת שאני ישראלית, אבל מהצד של הטובים. ממאט (דוקטור אמריקאי למיקרוביולוגיה, טייל, ורדיקל חופשי) אני מקבלת חיבוק כשהוא מגלה שאני טבעונית. אשיה (פולניה) מגלה שזוממת בחורף ישראל וקיבוץ, ובמהלך שיחנו יוצאת לחיפושים קדחתניים אחר מקום למאיה ולי לישון. היא מעלה בחכתה את יאן (פולני) ואלכס (גרמניה), המלינים בסלונם, מלבדנו, גם את ג’סמין מסינגפר. למחרת יוצאות ג’סמין ואנחנו למוזיאון המוצלח של הטיול, לטעמי , הV&A. אנחנו מקדישות לו כ4 שעות בסך-הכל - אפילו לא קרוב להיות זמן מספיק.
…זה אולי נראה ככה, אבל בהחלט לא החלפתי שתי ארוחות בארבעה ספרים שתופסים מקום רב מדי בתיקי. רק ששני פריי ושני פראצ’ט בשמונה פאונד בסך הכל זה כבר מוגזם. התאפקתי שלא לקנות את כל הפראצ’טים שהיו שם, אם כי המחשבה בהחלט חלפה בראשי. אוקיי, עברה. ואולי עצרה רגע לנוח. עם סל פיקניק.
…מחזמר אחד, בכל זאת. אני מבקשת מהמוכרת להמליץ על משהו עתיר תלבושות, ריקודים ואפקטים. היא ממליצה על מרשעת, שממילא הייתה ההעדפה של מאיה. למרבה המזל, זה הערב האחרון - לאחר המופע המדהים, ספק האם חסרון כיס בלבד היה מונע ממני אחד נוסף. אני יוצאת בתחושה ששמות התואר הנלהבים בעברית פשוט חסרים הברות מספיקות. ב-spectacular, למשל, יש מספיק. התאורה, התפאורה, התלבושות, האפקטים, הדרקון-ענק-מעל-הבמה-מנופף-צוואר-ונושף-עשן! - דורשים הברות.
…האולם המלא פסלי שיש בV&A, והגילוי שיש בהם משהו המעורר הבנה מלאה לרגשותיו של פיגמליון לגלתיאה שלו - השיש הלבן והמעוצב כל כך יפה, כל כך מושך - נראה שיותר הגיוני להתאהב בו מאשר באחת מעוברות האורח.
וגם - סוהו נהדרת, ובלי ספק החלק החביב עליי. ריג’נטס פארק נפלא, עתיר ירוק וצמחיה וורדים וסנאים; המוזיאון הבריטי ראוי לכל דקה שהייתי בו ולכמה שכבר תשתי לפניהן (האולם המרשים של מצרים העתיקה (התחתון, למרות שגם המומיות למעלה ראויות ליחס), הספריה, חדר שלם של חרסינה סינית! אני מוכנה לחיות בו עד מותי מרעב. בנקודה מסוימת, אני מגלה שפסלי שיש מעוררים בי תיאבון עם שמץ רצון לנגוס באחד מהם. זו לא התמיהה היחידה שאני מגלה ביחס לפסלי שיש, אבל אני בוחרת לתלות אותה ברעב מקומי ולא בבעיות אחרות); קמדן היא ממלכה מופלאה של גותיקה ותלבושות מרהיבות, שאפשר לסלוח לה על התזכורות האקראיות לאותה טראומטית.