טבע דומם
בקרי שני מתחילים, מבחינה אקדמית, בהדפסת שיעורי הבית לסמינריון על יום.
למעשה, לרוב בקרי שני מתחילים (מכל בחינה שהיא, ומוקדם מדי בבוקר) בכמה עשרות עמודים מ"מסכת טבע האדם", כי בראשון בערב אני מגיעה מאוחר מכדי להתרכז, ואיכשהו, כל חיבתי ליום לא מצליחה לגרום לי להכין את המטלות במהלך סוף השבוע.
אז הבוקר פוסעת לי אנוכי בעליצות שטופת חורף לחוות המחשבים להדפיס שיעורים.
חוות מחשבים היא מין מקום בו מחשבים רועים באחו, מלחכים שטיחים מקיר לקיר, מקבלים ויטמין D תוצרת פלורסנט, מתרועעים זה עם זה בטמפרטורה מומלצת ומנוטרת, ועושים את כל שאר הדברים שמחשבים עושים בטבע. חוצמזה, יש בה מדפסות.
הבוקר, בכניסה לחווה היו ארבעה עובדים מצוות הגינון של האוניברסיטה, בחולצות הירוקות-כהות עם ההדפס שלהם, שעסקו בשתילת צמחים ירוקים בעציצים גדולים.
ברגע הראשון, זה נראה מוזר - למרות המשתמע משמה, חוות מחשבים היא מקום מקורה, סגור ואלקטרוני, ומחשבים לא באמת מתרחקים מהשוקת כדי ללעוס עלים טריים - בית הגידול המותאם למחשבים פשוט לא דומה מספיק לבית הגידול המותאם לעציצים.
כשהתקרבתי יותר, ראיתי שבעצם הם שותלים בעציצים צמחי פלסטיק.
מנקודת מבט מסוימת, כנראה שהגיוני לחלוטין שהצוות שעוסק בגינון צמחים אמיתיים יעסוק גם בשתילת צמחי פלסטיק. יהיה לא יעיל להחזיק באוניברסיטה צוות גינון סינתטי* אבל צוות גננים (עם כפות, ודליים!) ששותלים צמחים מפלסטיק מזכירים לי את הקלפים שצובעים ורדים ב"אליס בארץ הפלאות". זה אפשרי, זו רק פרשנות מוזרה מאוד לתפקיד "גנן".
הגינון סינתטי. לא הצוות*.