היה לי מצעד כיפי.
למרות שלילה, דווקא יש לי מצברוח טוב (היו לי המון שעות מצעד עם אנשים שאני אוהבת, ואז יציאה קטנה ונחמדה לעיר עם אנשים אחרים שאני אוהבת, מה שיכול להסביר את העניין).
אני נהנתי מחלקי הלא-צועד במצעד - ראיתי כלמיני אנשים החביבים עליי, חלקם אפילו למשך יותר משתי דקות. הסתובבתי בחולצה שנראית כמו משהו שלקחתי מהחבר (לו היה אחד רלוונטי, ולו הוא היה מתעלם מההדפסה. למעשה, אני די בטוחה שאף אחד מהבחורים שישנתי איתם ברצינות לא גוזר חולצות. אז אולי לקחתי אותה מחבר של מישהי אחרת.), וצמיד זוהר (ורוד!), וקיפצתי והתחבקתי עם כלמיני אנשים (לא כולם), ולא נתקלתי בכמעט אף אחד שיצאתי איתו והייתי מעדיפה שלא להיתקל בו. (מתישהו תהיתי למה במצעד הזה היו יותר בחורות שהייתי איתן מבחורים - לקח לי רגע להיזכר שבמקרה הזה נטייה מינית אשכרה רלוונטית).
אחרי המצעד הצטרפתי לחברות (וחברים, אבל פחות) בעיר, כי איכשהו נוצר צירוף המקרים המשעשע לפיו שתי החברות הכי טובות שלי תופסות טרמפ עם החברה הכי טובה שלי (שאר החברים הכי טובים שלי נשארו בירושלים הערב. בכלל - נדמה לי שכל האנשים שהם החברים הכי טובים שלי היו במצעד). אז הלכתי איתן לאכול, וקישקשנו וצחקנו, ורוב הזמן הן לא ניצלו את הצירוף החריג שלהן במקום אחד כדי לעקוץ אותי מכמה כיוונים, אבל כשכן - עשו את זה בחינניות.
[זה נראה ככה: השיחה איכשהו עסקה בגיידאר ומידת תפקודו אצל מגוון הנוכחות. היפהפיה ואני סיכמנו שהגיידאר שלי דווקא מתפקד, מה שאין לי הוא רדאר לאנשים לא פנויים. היפהפיה (בתיאום וקריצה לבחור שלה ולמאפיונרית) הבהירה שמה שבאמת חסר לי היא היכולת לאתר אנשים לא פנויים *רגשית*. כאן אני חלקתי עליה, וטענתי שיש לי יכולת חריגה לאתר אנשים לא פנויים רגשית - אני לא מפספסת אפילו אחד מהם.]
חוצמזה, הביאו לי שוקולד