היה בסדר
בסה"כ - באמת עבר יופי.
הבדיחות התחילו קודם. למעשה, בשלב ההכנות בבוקר החג האווירה במטבח כללה התפרצויות צחוק תכופות, חלקן אפילו לא ממני. אמא שלי ניסתה באופן שיטתי לעודד אותנו לאכול כל מה שתפס יותר מדי מקום במקרר, לטעמה, מה שהוביל את אבא שלי לאכול לצהריים ירקות כבושים ולקנח בעוגת מוס. הוא טען שהיא צוחקת עליו אבל מוציאה אותו מהבוידעם כשהוא נחוץ; הבת-דודה התקשרה בצהריים לברר מתי להגיע - חישבנו פקקים והגענו למסקנה שהיא צריכה לכבות את המיקרוסקופ, להחזיר את הגופה למקרר ולצאת; השלב שבו הסברנו לאמא שלי למה אי אפשר לשים בירה על שולחן הסדר; הבת-דודה ואבא שלי מציעים לערוך סדר "כמו שסבא היה עושה" ["סבא" הוא האחד שהעוזרת הגויה האשימה שהוא הורס לה את הסדר, בשנה האחת שהיה סדר בצד ההוא, והוא הניח לחם על שולחן החג].
הייתה נציגות מרשימה מהצד של אבא, ונציגות הכרחית מהצד של אמא. סך הכל ארבעה עשר אנשים (הרבה יותר גדול מהתחזית הפסימית, הרבה יותר מצחיק, ועולה עליה מעוד סיבה או שתיים). שילוב של גבי, שלי, ושל חוסר תשומת הלב הכללי הוביל לקריאה מלאה של ההגדה עד לשלב האוכל (ממילא שומדבר מעניין לא קורה אחר כך). אחרי האוכל עברנו לשירים - תערובת מוצלחת מתמיד של כל שירי החג שהצלחנו לחשוב עליהם, ואז אחד מי יודע (בעברית, כשבשיא אחי ואני הצלחנו לעקוף את כולם ב-5, ואז חזרנו לקצב מתקבל על הדעת), ואחד מי יודע קומוניסטי ביידיש (עד הבית הרביעי - אחר כך סבתא כבר לא זוכרת), חד גדיא בשלוש או ארבע שפות (לדינו, ספרדית, ארמית ועברית), וכל שיר שהתחשק למישהו מהנוכחים לשיר, עד לשיא שכלל בתים נבחרים משירי מלחמת האזרחים בספרד. (בשלב הזה היו על השולחן כלמיני בקבוקים שאינם יין, וסביבו - כמה מהמשתכרים המוצלחים).
ארוחת צהריים היום הייתה באותו היקף, תוך שינויים בהרכב - אח של אמא, על הקרקס הנספח. דודה שלי הביעה את החשש שכל ביקור כזה דוחה בעשר שנים את הנכונות שלי לגדל ילדים, אבל האמת שהסתדרתי עם הגורים יופי (כולל עם הגור שמסתובב עם השם שלי). שיחקנו, סיפרנו סיפורים, והשלב בו פרשתי להכין שיעורי בית נקטע כשמצאתי את עצמי מסבירה לשתי הגורות הגדולות (תשע וחצי ושמונה) מהו ביה"ד הפלילי הבינ"ל ואיך הוא עובד. לזכותי ייאמר שאני עומדת במבחן (איינשטיין?) - הצלחתי להסביר את החומר בצורה ברורה לילדה בת שמונה, תוך התעלמות מנקודות מורכבות כמו ג'נוסייד, ומגוון דוגמאות המבוססות על משחקי דגליים ודמקה. 'טליגנטיות, הגורות.