(no subject)
החלקים הטובים של היום היו הטאב, הסמינריון, והרגע שבו נעלתי את הדלת מאחורי ויצאתי מהעבודה.
החלקים הגרועים היו, ובכן, העבודה, ושיחת טלפון משפחתית שהייתה נחמדה למעט נקודה אחת - ליל הסדר.
לליל הסדר השנה יש שני תרחישים סבירים: התרחיש הגרוע, והתרחיש הגרוע האחר.
הגרוע כולל חמישה אנשים. הגרוע האחר כולל שמונה, אבל המלכוד - שלושת הנוספים הם אנשים שאינם משפיעים לטובה על האווירה הצפויה (לכל היותר נייטרליים), אבל מעוררים אילוצי חביבות והתחשבות נוספים. כל הרעיון הזה של בנות דודות מוצלחות שצריכות להעביר את החג במשפחתו של אבא שלהן אינו מוצא חן בעיני(גם משפחתו של אבא שלהן אינה מוצאת חן בעיני, אבל זה לא רלוונטי). זה לא נחמד,
אין מנוס, אם כן, מלהכריז על מבצע "זרוע נטויה", שעיקרו - אני צריכה למצוא מישהו להתארס אליו תוך שלושה שבועות. כך יהיה לי תירוץ לגיטימי לבלות את החג במקום אחר (זה ישאיר אותי כלבה אגוצנטרית, אבל אני מאמינה שאוכל לפצות את הדבר בארוחה מושקעת לטעמו, גם אם זה יחייב אותי להפר ציווי מוסרי או שניים). אני יכולה לחשוב על כמה אפשרויות, ולאחר שאשלים שעות שינה, אמצא מומחים טקטיים מהשורה הראשונה שיעזרו לי להגדיר יעדים, ואז לכבוש אותם.
לחלופין, אני יכולה לחפש מקום שצריך עבודה זמנית מכל סוג שהוא לליל הסדר, ובכלל זה מלצרות, ניקיון ושמרטפות. אם אני הולכת לסבול מהחג הזה, עדיף שיהיה קצת כסף ליד.