אם תשאל את אליס
בג"צ אליס מילר הוא חומר נהדר למחלוקות בין זרמים פמיניסטיים. סוג של נייר לקמוס, אפילו. תשאלי בחורה שמגדירה עצמה פמיניסטית בעד מי היא במערבון הזה של אליס מילר נגד חיל האוויר, ותקבלי את המחלוקת בין פמיניזם ליברלי לרדיקלי בזעיר אנפין. אפילו קולות של פמיניזם תרבותי אפשר להכניס לויכוח הזה ( Read more... )
כלומר, בהחלט יתכן שלחלוטין איני מבין את הפמיניזם הרדיקלי, ולכן שופט אותו לחומרא.
האין זה הפמיניזם הרדיקלי שטוען שאנחנו חיים בעולם איום ונורא? והוא כזה בגלל הגברים? והדרך היחידה לתקן אותו היא להרוס הכל, ולתת לנשים לבנות מחדש?
(אני כבר לא מדבר על הסבירות שמשהו מעין זה יצליח, אלא על שנאת האדם הנושבת משם.)
האין זה הפמיניזם הרדיקלי שטוען שכל גבר הוא אנס? שכל מעשה מין הוא אונס?
האין זה הפמיניזם הרדיקלי שטוען שאפילו נשים אינן מספיק תבוניות כדי לבחור עבור עצמן, אם נניח הן רוצות לעבוד בזנות? או לעשות דיאטה? או לעבור ניתוח להגדלת חזה?
האין זה הפמיניזם הרדיקלי שמאשים את הגברים גם במיתוס של מיתוס היופי? לא יודע באשר אלייך, אני מעולם לא ראיתי גבר שקורא את Vogue, למשל.
האין זה הפמיניזם הרדיקלי שטוען שהמדע הוא כלי גברי לדיכוי נשי, ושאפילו משהו כמו "תא" הוא בסך הכל הבניה חברתית? שהמדע הגברי העיף להתעסק במכניקה של מוצקים ולא מכניקה של נוזלים, כי נוזלים הם נשיים ומוצקים הם גבריים? שספריו של ניוטון הם מדריך לאונס? ש-E=MC^2 זאת משוואה שוביניסטית, שכן היא נותנת עדיפות למהירות האור על פני מהירויות אחרות?
אם כל תיעוב הגברים הזה הוא בעצם פמיניזם תרבותי ולא רדיקלי, אני מתנצל. וראוי למצוא ל"פמיניזם התרבותי" שם "תרבותי" פחות.
Reply
1. אם אי פעם מישהי שמוגדרת כחלק חשוב מהפמיניזם הרדיקלי טענה שהדרך היחידה לתקן את העולם היא להרוס הכל ולתת לנשים לבנות מחדש, אני לא קראתי, או שמעתי, או נתקלתי ברמז לכך. כך שהתשובה לזה היא - לא.
2. סדר - הוגות מסוימות בפמיניזם רדיקלי (אנדריאה דבורקין, נניח), בהחלט מתייחסות ליחסי מין הטרוסקסואליים "רגילים" כאל משהו מדכא ממהותו. לאו דווקא אונס. אבל - א. הגישה הזו לא משותפת לכל הזרם; ב - מכאן לא נובע שכל גבר הוא אנס.
3. אני חושבת שהניסוח הזה נבחר בכוונה, מטעמי דמגוגיה ולא מטעמי קליעה לאמת. אם הטענה היא שיש הבניות חברתיות מדכאות, ומי שמצייתת להן אינה תבונית דיה כדי לקבל החלטות שמתעלמות מהן - אז כן, זו טענה רדיקלית. אתה יכול למצוא טענות דומות גם אצל מרקוזה, מרקס, והוגים אחרים מתחום מדעי החברה. פמיניזם רדיקלי לא המציא את הטענה הנוגעת להבניות מדכאות, רק ייחס אותה לתחומים מסוימים. מיתוס היופי, נניח.
4. לא, ו-ווג לא באמת היה רלוונטי לטיעון שלך. וולף מסבירה במפורש ב"מיתוס היופי" (הספר עצמו. קראת?) שממה שהיא מתארת לא נובעת קונספירציה גברית כלל עולמית לדכא נשים. לנסות להפריד בין "גברים" ו"פטריארכיה"?
חוצמזה, השאלה היא לא מי קורא את המגזינים האלו, אלא מי עורך ומוציא אותם.
5. המשפט הזה נשמע יותר כמו התייחסות תרבותית (אם כי קיצונית ובמידת מה תמוהה) מאשר כמו התייחסות רדיקלית, וגם כאן - יותר הצד של מוצקים ונוזלים מאשר שאר הדברים שהזכרת. (אם אתה יכול לשלוח לי הפניות למקום שבו הטענות האלו מסתובבות, יופי).
עכשיו, וזה יותר חשוב ממה שאמרתי עד לנקודה זו - ייתכן מאוד שיש הוגות המגדירות עצמן פמיניסטיות, כולל כאלו המגדירות עצמן רדיקליות, שטענו ברצינות את כל הדברים שאמרת. זה לא הטון המרכזי, זו לא תפיסת העולם העיקרית, זה לא המאפיין המהותי.
אם המטרה היא ליצור מין היגיון מעגלי של "פמיניסטיות אומרות דברים מטומטמים, הטענות שאינן מטומטמות אינן פמיניזם, וכל משפט מטופש שנאמר אי פעם וניתן לייחס לפמיניזם יקבל משקל רב יותר מהגות מרכזית", ובכן, עם זה אין לי טעם להתווכח.
אבל אם זה המצב, נדמה לי שקודם ירית את החץ ואז ציירת את המטרה.
Reply
Reply
וזה כבר לא קשור לפמיניזם.
בוא נחלק את מה שאתה אומר לשני חלקים.
א. טענת ה(כמעט) אף אחת לא יוצאת נגד מה שכן נאמר.
1. על אילו מקורות לכתיבה פמיניסטית אתה מבסס אותה? ספרות? מאמרים אקדמיים? מאמרי דעה בעיתונות יומית? טלוויזיה? מקורות אחרים?
2. באילו מהמקורות האלו היית רוצה שהאמירה הזו (שאינך מוצא) תופיע? במקורות הפונים לקהל יעד מצומצם (ואז, איך ייחשף אליהם הציבור הרחב?), או בבמה הנרחבת שיש לכתיבה פמיניסטית ברחבי תקשורת ההמונים?
3. נניח שאתה מייצג עמדה שחורגת מהמיינסטרים, ולא זוכה להישמע תחת כל עץ רענן. כשכבר יש לך הזדמנות להתבטא (למשל, פעמיים בשנה ביום האם ויום האישה הבינ"ל), האם הניצול ההגיוני של הבמה הזו יהיה להעברת המסר המרכזי שלך, שהציבור אינו מכיר מספיק, או להסברים בנוגע להבדלים בין גישות שונות שכאמור, ממילא אינם מוכרים לכלל הציבור? מבחינת היגיון פוליטי בסיסי, ולאור העובדה שאנחנו מדברים על גישה שהיא במהותה פוליטית ולא מדעי הטבע - איפה הגיוני יותר לשים את הדגש?
ב. לא, וזה טיעון חלש. אם הייתי מנסה להסביר למה הציונות (נניח) היא רעיון רע, ומביאה כדוגמא את ליברמן, בן-גביר ומרזל, אני עושה עבודה גרועה. לא בגלל שהבעיה בעמדותיהם של הנ"ל מנותקת לחלוטין מציונות, אבל בגלל שהם לא מייצגים חלק גדול מהזרם.
עכשיו, אני יכולה לטעון שטענות ציוניות שנשמעות מתונות וסבירות למעשה מובילות, דרך מדרון חלקלק או דרך טיעונים קצת יותר תקפים, למרזלים ובן-גבירים - אבל אז אני לא תוקפת את העמדות המתונות כשלעצמן, אלא את הקיצוניות שהן עלולות להוביל אליה.
אני יכולה לטעון שבעצם מי שמציגים את עצמם כציונים "שפויים" ו"מתונים" בעצם מכבסים במילים יפות עמדות מרזליות - אבל את זה אני צריכה להוכיח.
אם אני טוענת נגד זרם רעיוני שלם, אני טוענת נגד המכנה המשותף - לא נגד כל קול שבשוליים. (כלומר - אם הרוב המכריע של הציונות הדתית, נניח, מערבב פאשיזם ומשיחיות, אז הגיוני להתעלם מהשוליים של הזרם הזה, גם אם הם שפויים יותר).
Reply
ולא, זה לא טיעון חלש. מרבית הציונים - ואפילו הימניים שבהם - מסתייגים בגלוי מבן-גביר ומרזל. ליברמן זה סיפור קצת אחר. וראי למשל היציאה הרחבה נגד כהנא, בזמנו. נכון, מאז הכנסת התדרדרה, אבל חלקים ניכרים מהציונים שתשאלי יתבטאו נגד הכהניסטים.
Reply
האם מהטענה שערבים מופלים בישראל נובע שהיהודים הם ,רעים"?
Reply
"האם מהטענה שהיהודים מכינים מצות מדמם של ילדים ערבים נובע שהיהודים הם רעים?"
ואם יש עוברי אורח שעדיין קוראים את הדיון, וחושבים שאני נסחף, ציטוט לדוגמא:
'rape is... “nothing more or less than a conscious process of intimidation by which all men keep women in a state of fear."
מילים שראוי לשים לב אליהן: "כל", "תהליך מודע".
'
Reply
מתוך ההנחה שטענת ה"הפמיניסטיות המוכרות לי הן מדגם מייצג" אינה תקפה באותה מידה בלי קשר למי מאיתנו שמשמיע אותה, אני יכולה לנטוש את "אף פמיניסטית שאני מכירה לא הולכת על הקו הזה" (למעט, אולי, ואלרי סולאנס, והיא פסיכית עם תעודות שבאמת אף אחת לא לוקחת ברצינות. מצחיקה ממש, מה שכן.).
אני לא בטוחה שאני מקבלת את ההנחה הזו, מכל מיני סיבות, אבל בוא ננסה לחשוב על חלופה. האם "רוב דמויות המפתח וההוגות החשובות ביותר לא מסכימות עם מה שאתה רואה כטענה מרכזית של הפמיניזם הרדיקלי" הוא טענה שבמידה ותתקבל תשכנע אותך שאתה טועה בעניין?
ציטוט לדוגמא הוא טריק בעייתי בהקשר הזה - זה שמישהי אמרה זה נחמד (כלומר, לא נחמד), אבל השאלה החשובה באמת היא מי אמרה, ומי מתנגדות, אם אנחנו מנסים לתחום מרכז ושוליים.
Reply
אז מה שצריך לעשות זה לבדוק עמדות בקרב מי שמגדירות עצמן כפמיניסטיות רדיקליות. וגם כאן יש בעיה, שכן גם בקרב המגדירות עצמן רדיקליות יש הרבה שאינן כאלו, ופשוט לא ממש סגורות על משמעות הרדיקליזם.
וגם אז יש בעיה, שנתקלים בה בכל המחקרים על גזענות למיניהם - אנשים בימינו מספיק מתוחכמים כדי לא לענות - "אני חושב שכל הכושים טפשים", ולפיכך צריך לנסח היגדים עקיפים בהרבה - "לא יהיה לי נוח לגור מול כושי", או אפילו להרחיק מגוף ראשון - "מרבית האנשים מאמינים ש...".
זה בנוגע למתודולוגיות. מבלי להכנס למחקרים בעלי אפקטים קוגניטיביים בהרבה, כמו זמן תגובה, זכרון לפרצופים, ומי יודע מה עוד.
אבל בנוגע לפמיניזם רדיקלי אני חושש שהמצב פשוט בהרבה. הפטריארכיה אשמה בכל הרעות בעולם. מי אחראי לפטריארכיה? הגברים.
האם יש פמיניסטיות רדיקליות שכופרות בניסוח הפשוט והקצר הזה?
Reply
Reply
א. יש החולקות על הניסוח הפשוט והקצר שלך,
ב. אתה מבצע קפיצות, במודע או לא במודע. מ"גברים אחראים היסטורית לפטריארכיה" לא נובע "הגברים החיים כיום אשמים/רעים".
כמה מראי מקום:
"(ובתוך כך, החזון הפמיניסטי כולל גם תיקון עולם שישפיע על חייהם של גברים ושיחרר גם אותם)" (פמיניזם, זכויות ומשפט עמ' 19)
"בהבדל מובהק מהתנועה המרקסיסטית, שקראה למלחמה בקפיטליזם המדכא ובקפיטליסטים המדכאים, הרי שהפמיניזם, ככלל, נמנע מקריאה למלחמה בגברים" (פמיניזם, זכויות ומשפט, עמ' 21)
"ביקורתה של מקינון על דיכוי נשים בחברה הצביעה בבירור על מי שלישטתה הם האשמים וגם הנהנים הישירים ממנו - הגברים, ובעיקר הגברים הנענים לחלוקת התפקידים המסורתית בחברה." (פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה, עמ' 11. מצוטט א. כי אני לא מסננת לפי מה שכדאי לי; ב. כי ההבדל בין "אשמים" ל"נהנים" הוא המפתח)
"ביום הראשון והקובע הושגה שליטה, קרוב לוודאי שבכוח. ביום השני החלוקה על פי אותם גבולות כבר הייתה ודאי יציבה יחסית[...]במוחנים שהוואתיים, מאז ואילך הגברים נחים" (פמיניזם משפטי בתיאוריה ובפרקטיקה, 30)
יהיו עוד אח"כ, כשיהיה לי כוח.
Reply
איזה משמעות יכולה להיות להגדרה של יחסי מין הטרוסקסואליים כמשהו מדכא במהותו, כשהאנטומיה האנושית והנטייה המינית אינן נתונות לשינויי?
Reply
הכי כדאי, אם יש לך זמן וסקרנות לזה מעבר למספר משפטים שלי, לקרוא את "משגל" של אנדריאה דבורקין (יש לי אותו, אם את רוצה). זה ספר של בערך 200 עמודים, מאוד קריא, ואפשר לדלג על החלק הראשון שלו.
באופן כללי (ובאמת באמת בקיצור), הייתי אומרת שיש שני מרכיבים מרכזיים לטענה הזו -
האחד (ואני לא מצליחה למצוא את המקום המדויק, כך שסביר להניח שהסבר צולע בנקודה זו הוא באשמתי ולא באשמת דבורקין)ת רואה מרכיב אלים וכוחני בעצם העובדה שיש צד נחדר וצד חודר, גם אם המצב אינו ניתן לשינוי. (אני מניחה שזה יכול להיות דומה קצת לטענה שטורפים בטבע מתנפלים על ציד ב"אלימות")
השני, והוא החשוב יותר, מדבר על החלקים שבהם בני אדם הכניסו את נימוק הטבע למנגנונים חברתיים. (למשל - הטאבו על יחסי מין חד מיניים, הטאבו על יחסי מין בכל צורה פרט לאחת מסוימת (כי אלו אינם ייחודיים ליחסי גבר ואישה), ההתנגדות השמרנית ליחסי מין לשם הנאה ולא לשם הבאת צאצאים (שוב - זה המאפיין המיוחד ליחסי מין מסויימים בין גבר ואישה). כלומר - נכון, מבחינת ביולוגיה אין שום דרך אחרת להביא ילדים לעולם, וכל זמן שנדבוק בהגדרה הזו לסקס, שאר הדברים אינם סקס. אבל חלק מהזיהוי של סקס עם הבאת ילדים, למשל, יכול להיתפס בדיוק כחלק מהסוג הזה של דיכוי, שמייחס לטבע את הסיבה לדפוסים חברתיים אנושיים.
Reply
Leave a comment