סוף השבוע שנגמר
כלל, מלבד אנשים טובים (וחתולים, ובכן, טובים פחות, כנראה), והתקדמות סמינריונית כלשהי (ופאניקה על היעדר התקדמות סמינריונית נוספת), גם שתי תשובות. אחת שלילית וסגורה, השנייה חיובית אך לא סגורה מספיק.
השלילית הייתה צפויה, והיא מעניינת פחות. להמשיך הלאה לא ידרוש מאמץ מיוחד.
החיובית, כמובן, חשובה בהרבה. ייתכן שאצטרך לשקול ברצינות לבחון מה מהכובעים שלי ילך הכי טוב עם רוטב צ'ילי, ואז לאכול אותו. אבל היא לא לחלוטין סגורה, וזה מבלבל אותי. אני רוצה לשתות לחייה, אבל סימן השאלה גדול מדי.
זה עדיין שם אותי בנקודה טובה בהרבה מתסכולי ספטמבר, שהשאלות שמאחוריהן היו די דומות לאלו שלהן ניתנו התשובות הנ"ל. אני אוהבת את העובדה שבין ראש שנה אחד למשנהו המצב משתפר ולא מתדרדר.