ביקורת וביקורת.
משימה אחת ירדה מהלוח המחיק, ברוב ששון והדר.
עכשיו נותרו רק עוד 13....
---
שלחתי את הסיפור ההוא לנסיכה והוא חזר עם ביקורת קטלנית.
לא מרושעת, רק אמיתית עד כאב - הסיפור ארוך מדי, משעמם, נודף קלישאות, הדמויות סטראוטיפיות ובאופן כללי זה אחד הסיפורים הגרועים שיצא לה לקרוא לאחרונה.
זוהי ביקורת זהה לזו שקיבלתי מהבנזוג כבר, אלא שאז העדפתי להתעלם. עכשיו אני כבר לא יכולה לעשות את זה.
הסיפור הארוך ביותר שכתבתי בשנה האחרונה הוא חרא מזוקק, ואין מה לעשות.
מה למדתי?
שאני לא יודעת לכתוב סיפורי אהבה.
שאם בנזוגי אומר משהו, כדאי שאקשיב לו, כי אחר כך אני מטריחה סתם אנשים אחרים.
והכי חשוב - שאני לא אובייקטיבית בקשר לסיפורים שלי.
נו, כל אחד צריך מישהו שיאהב אותו, לא? אפילו אם הוא חרא מזוקק שנמרח על 50 עמודים....