אני חושבת שמי שהשווה את הכתיבה לעבודה סיזיפית היה אופטימי.
כתיבה היא כמו לגלגל סלע ענק במעלה הר, כשיורד עליך גשם, הקרקע בוצית, וכל הקולות הקטנים בראש שלך שאומרים "את לא טובה מספיק! הסיפור הזה איום ונורא! את לא יודעת לכתוב!" - כולם דוחפים את האבן נגדך, ומנסים לדרדר אותך במורד ההר איתה, ומריעים ב
ווזובולות תוך כדי.
--
אתמול היה זרחינולודת לבנזוג. המתנה המקורית של הנסיכה - מאפינזים עם עיטורי כוכבי לכת וספינות חלל מבצק סוכר. הוא התרגש מאד. גם אני. יש לנו חברים נהדרים.
--
אה, ואני גם חולה ובלי קול.