סיכומאייקון
בואו נתחיל מהסוף -
הבנזוג היה באייקון, מה ששיפר לאין ערוך את חווית הכנס.
זה היה הכנס הראשון מזה שנתיים (?) שבו לא התנדבתי באופן פעיל בזמן הכנס. כלומר - הייתי חלק מועדת תוכן חובבים, אבל לא הרציתי או העברתי מועדון קריאה או משהו דומה. תכננתי להגיע למלא הרצאות שנשמעו לי מענינות. כמובן שזה לא הסתדר.
הנה תקציר אייקון שלי:
יום שלישי
מתחילים את היום אצל הדודה, במסיבת יום הולדת לבן-דוד-מדרגה-שניה שלי. באחת בצהריים אנחנו מצליחים לנשור בכבוד, ואנחנו מגיעים גם לפאנל תור הזהב וגם לאירוע הפתיחה. הישג נדיר שלא יחזור על עצמו.
הפאנל היה משעשע ביותר. היה נחמד לראות על במה אחת כמה מענקי הדור. בין אנקדוטה לאנקדוטה התחלתי להרהר מי אמור לרשת את מקומם בתחום קימום המד"ב. מעניין האם נצליח להמשיך את התנופה של המד"ב המקורי בארץ (מחזיקה אצבעות).
אירוע הפתיחה היה בדיוק מה שציפיתי. היה שווה להגיע ולו בשביל לשמוע את נאומו של לואי סאבי - "ניל גיימן!"
סטיבן בראסט מספר לכולנו שקוראים לו בכלל ברוסט. דידי נעמד באמצע האולם ואומר I was wrong!
צחוקים.
אוכלים גלידה.
מתקפלים הביתה.
יום רביעי
אייקון כבר במרוצו עד שאנחנו מצליחים להתארגן עם תינוקת / ילד / אוכל. מזל שהחבצלת שומרת על הגחלת.
המשפט הראשון שנוחת עלינו (ויסמן את הימים הבאים) - "מי בא לאכול?"
במהלך חמשת ימי אייקון אכלנו בשלושים מקומות שונים, ושתינו מספיק קפה בשביל להעיר גדוד מילואימניקים.
אוכלים, וחוזרים לסינימטק להקרנה של "צבע הכשף". אנחנו מוצאים מקום ליד וויצ'יק אורלינסקי, הידוע בכינויו אורח הכבוד הפולני, מקבלים מחמאות על החולצות התואמות (mind the geek של פנטסיקון 2008), מה שמוביל לרצף תיאומים להשגת חולצה שכזו עבורו, לאור העובדה שכל החולצות כבר נמכרו (תודה נדב!!).
תינוקת ישנה כל הסרט כשהיא מחוברת למוצץ ביולוגי. יוצאים כשהסרט נגמר, בלילה מגלים שזה היה אמצע הסרט ולא טרחו להגיד לקהל. בערב מגלים גם שהציפור הורודה היתה בסרט, אבל לא נפגשנו, מה שמוביל למסקנה המתבקשת - היינו בשני יקומים מקבילים, שבשניהם יש אייקון. מפתיע.
אוכל.
הרצאה של ברוסט על פאנפיקים בעולם שלאחר דוקטורוב. התינוקת מצנזרת קטעים נבחרים מההרצאה, עד שאני נאלצת לצאת ולחפש מתנדבת סוררת שתשמור עליה. יעל מושכת אותה (בכוח!) מהידיים שלי, וממנה היא עוברת לענבר ונחטפת לבסוף על ידי עדי.
הרצאה נגמרת.
כולם מתגודדים סביב ברוסט, הבנזוג ואני מחפשים את התינוקת.
תינוקת נמצאת. הולכים לאכול. נוסעים הביתה.
יום חמישי
מפספסים הרצאה על חיידקים, מגיעים (בקושי) להרצאה של אהוד על מהפכות קומוניסטיות.
לתינוקת יש התנגדות אידיאולוגית לנושא ההרצאה, והיא מביעה אותה בקול. נסיון השלכה על ענבר לא עולה בטוב, ואני יוצאת מההרצאה.
מסתובבת, מסתובבת, מסתובבת, מבינה שאין מצב להכנס להרצאה של עמנואל. מחליטה ללכת למועדון הקריאה.
"זה מתחיל בארבע, כמו שאמרתי לך אתמול!" אני לא אגיד שהנסיכה צווחה עלי, רק שהקול שלה טיפס בכמה אוקטבות לאור השאלה החוזרת שלי - "אבל למה לא אמרת לי?"
פוגשת בקפיטריה את המכשפה החביבה עלי, מתאחדת עם חברים שבמקרה לא נמצאים בהרצאה, מתקשקשים כמה שעות. בסוף הבנזוג מגיע, מלווה בשאר כנופיית זרחין. אני תופסת את הציפור הורודה מבליחה בקצה העין, ורצה אליה. הייקומים מתאחדים לרגע, ואז קורסים.
הנסיכה הולכת להנחות מועדון קריאה על טיגאנה. יש זירה בחוץ. מצליחים לפספס את ברוסט נלחם, מריעים לריסה.
התינוקת מקבלת במתנה מאלעד חרב מבלון אדום, והבנזוג מנפנף בה לכל עבר. "אולי היא תלחם בזירה?"
מאוחר מדי הוא מבין שאסור להגיד דברים כאלה לידי. אנחנו עולות מול תומר זולדברג, ומביסות אותו בקלות יתרה. התינוקת צוחקת, הבנזוג מצלם, הקהל מריע. קונים את "כוכב פרא".
בשש נכנסים לאירוע שאלות ותשובות עם ברוסט. תינוקת, שוב, מצנזרת את העסק. הבנזוג מתנדב להוציא אותה מהאולם.
דברים שצריך לזכור -
* לכתוב מה שאתה רוצה לקרוא.
- לא לכתוב מה שנדמה לך שאחרים רוצים לקרוא
* לקבל ביקורת מאנשים שאתה סומך עליהם, פנים אל פנים.
- לא לקבל ביקורות אנונימיות (ובפינת הוידוי האישי - "אני לא קורא ביקורות בכלל. בייחוד לא את אלו שמתפרסמות באמזון").
*ברוסט לא עובד עם אאוטליין. הוא מתחיל סיפור מסיטטואציה, רעיון, או אפילו "סתם" משפט פתיחה מגניב.
* הוא לא אוהב את ינדי. כן אוהב את טקלה.
והכי חשוב - הדבר הכי קשה, לפי ברוסט, הוא לכתוב את הרומן הראשון. אחרי שהוכחת לעצמך שאתה מסוגל לכתוב כמה עשרות אלפי מילים, הרומן הבא יהיה קל יותר, כי אז זו כבר רק טכניקה שצריך לשייף.
אמרתי לו שהוא האדם האהוב עלי ביותר בעולם באותו רגע.
מתאחדת עם הבנזוג והתינוקת שעשו כיף חיים בחוץ. היא קיבלה מדבקת "סגל סקסי" והוא קיבל כאב ראש. אני מחליטה שברוסט כל כך נחמד שבכל זאת בא לי לקנות את הספרים שלו. 4 ב -100 ש"ח אצל יואב ספרים. קונים. אוכל. הביתה.
יום שישי
מסיבת יומולדת לגיבור. בערב שוקלים לנסוע לאייקון. בוחנים את התוכניה. מחליטים נגד. אחר כך שומעים ממקורות זרים שהיתה הקרנה משעשעת להפליא של "הנסיכה הקסומה" ושל "ד"ר הוריבל". כנראה שהיתה גם אסיפת אגודה פוריה. לא שומעת כלום על "רוקי", אבל בעיקר כי המקורות הזרים שלי הלכו הביתה לפני זה.
אוכל, לשם שינוי לא במסעדה. לישון.
יום שבת
בוקר זה לחלשים.
גם צהריים.
מפסידים את ההרצאה של גלי, ואת הפאנל של גלי-דידי-רני.
מגיעים לאייקון בחמש, אוכלים סושי, אומרים יפה שלום לכולם, והולכים לאכול גלידה. הבטן שלי מקשקשת בלי סוף, ואני מנסה להסביר לה שאין מצב שאני הולכת לזכות בגפן. גם לא בפרס עינת.
היא לא מקשיבה.
הבנזוג נוסע, משאיר את התינוקת אצל ההורים שלי, וחוזר בדיוק בזמן. כולם בקפיטריה משחקים "כיסאות מוסיקלים". בכל פעם שמישהו קם להביא אוכל או קפה - מישהו תופס את מקומו. אני נודדת סביב השולחן, הבנזוג איתי, עד שכבר אי אפשר לשבת מרוב קוצים.
נכנסים לאירוע הסיום. פרפרים...פרפרים...פרפרים.
ורד מקריאה את שם הסיפור הזוכה. גו לילי. את כותבת נהדר, תמשיכי ככה.
הציפור הורודה מגיעה למקום השלישי בפרס עינת, וכולנו מאד גאות בה.
קפה, שוקולד, הביתה. הגדול לא ראה אותנו כבר שבוע, גם המדיח לא. מחר נסדר, בינתיים הולכים לישון.
תם אייקון. נתראה שוב בשנה הבאה.