Saruman! your spine is broken!
ישבנו עכשיו, הכלבלב, המלכה והסמויה, וראינו את "שיבת המלך". אז ככה...
קודם כל, מתברר שהכלבלב הוא טולקינאי במסווה, שיודע לצטט את הלשון השחורה מהזכרון (ואפילו לא מגמגם!). דבר שני, מטריד עוד יותר, מסתבר שהסמויה זוכרת בעל פה את שמות האבוקות שמדליקים בסרט. דבר שלישי, המלכה הצליחה להדחיק את קיומו של טום בומבדיל, עד כדי כך שהיא משוכנעת שהחצי הראשון של הספר הראשון מעניין.
אבל הכי חשוב - סרט של ארבע וחצי שעות עובר הרבה יותר מהר בחברה נהדרת, בסיועם של פופקורן, פיצה, ועוגת מאפינז, ומנפיק אמרות שפר כגון זו שבכותרת.
---
זרחין אתמול. מעט תוצרים, הרבה דיבורים. הצלחתי לצבוע אגרטל מיועד לאמא שלי, אבל הצבע נמרח ומחקתי הכל. בעצתה של המכשפה החביבה עלי ציירתי עליו קשת. אני צריכה עוד להוסיף ענן. תיקנתי גם אחד משני הספלים של אחותי (האותיות וטביעות רגלי החתולים נמחקו), אבל בסך הכל - רוב הזמן נמסתי מחום ואכלתי שטויות. הבנזוג צייר קת'ולהו פרפרי, ואסף קריאות התפעלות. הכלבלב ניסה לכתוב ביקורת על טרי פראצ'ט, אבל הפרעתי לו, אז הוא לא עשה את זה (ואיכשהו התנדבתי לכתוב לו ביקורת על ספר של קוני ויליס. איך זה קרה?). המלכה והנסיכה בילו את כל הזירחון בשכתוב חלק מהספר החדש (!) של המלכה.
אני שונאת אותה.
טוב, לא באמת, אבל...נו...
המכשפה שלנו כתבה ושיכתבה, וכך גם הספרן.
התינוקת קיבלה סודר חדש מתנת עדי, ואיתי צייר מיני קת'ולהו-אים, בשביל שהנסיכה תפסל אותם. בשלב מסוים יצאנו החוצה ביחד עם ליטל והמכשפה, לויכוח משעשע בנושא מיניות, מגדר, ו"דמדומים". הדמדומים ניצחו.
הסמויה היתה חמודה והביאה מלא אוכל. לקראת הסוף רוני באה והביאה איתה עוד לחם, אבל כבר התקפלנו לנו. כאמור - לא היה מאד פרודוקטיבי, אבל מרגיע אחרי שבוע עמוס.