על נסיכות, מלכות ורודפי חרב....
אני מרשה לעצמי להגג על אנשים אחרים, מקווה שהם יסלחו לי בעתיד.
כל השלושה בעלי ניקים ידועים, אבל כדי לכתוב עליהם הייתי צריכה לקשר לסיפורים עם שמותיהם האמיתיים. במידה וזה יפריע למישהו - אני אסיר את הלינק, בסדר?
זהו, יש לי בלוג משלי, אני יכולה לכתוב מה אני חושבת עליכם. שתבינו למה אני עדיין מגמגמת לפעמים כאשר אתם מדברים איתי, ומאיפה מגיע החיוך הדבילי בכל פעם שאתם מחזירים לי אימייל.
אתן, צריך להיות אתן, כי אחד מהם...
לא משנה, תכף תבינו.
נתחיל בנסיכה, בסדר?
היא כותבת נפלא, כבר הזכרתי את זה. לא רק פיתוח הדמויות והעלילה. זו טכניקה שמשתפרת.
היא כותבת מהבטן, מציפה את הסיפור ברגשות עד שאי אפשר להתעלם ממנו, והוא מכה בדיוק בנקודה שבה אני מתחילה להרגיש נינוחה. אני אוהבת את הסיפורים שלה מכיוון שהם מכוונים אותי למקומות לא צפויים. קשה לי לתת דוגמאות מבלי להרוס את חווית הקריאה, אבל שתילי יער, למשל, הוא אחד מהסיפורים החזקים ביותר שקראתי לאחרונה. היא הצליחה לסחוף אותי על פני אלפי מילים מבלי לאבד את המתח לרגע.
היא כותבת כמו אשה בת חמישים, וכאשר קראתי את הסיפור דמיינתי מישהי בשלה, עגולה, אם לחמישה, שכותבת מנסיון החיים העשיר שלה.
היא לא בת חמישים, לא אמא, ובטח שלא עגולה.
אבל היא יפה, חכמה, שנונה ונפלאה באופן כללי.
המלכה, לעומת זאת, כותבת אחרת לגמרי.
הרגש מדוד, מחולק היטב לראשי פרקים, כל מלה מכילה בדיוק את הכמות הרגשית המתאימה לה ואף לא טיפה יותר. הסחף נובע מהפער בין התאור לבין קרירות המילים.
היא מסוגלת לכתוב על מעשי זוועה רצחניים, ואני בטוחה שהיא אפילו לא מצמצה כאשר הדמויות שלה הגירו דם.
זה נפלא, כי אני יכולה להעמיד פנים במשך כל הסיפור שהוא לא נוגע לי, שאני מנותקת לגמרי ממה שקורה לדמויות, אבל או...כמה שזה כואב כאשר הוא נגמר...
הסיפורים שלה איכשהו ממשיכים ללוות אותי עוד ימים לאחר מכן, מתרוצצים במחשבותי בלילות.
אני לא יכולה לקשר למעיין של פאהי. לכו תקראו - הוא מופיע בגליון 14 של "חלומות באספמיה". יש לה סיפורים נטולי דם וקרביים, אבל גם הם נוטים לתפוס אותי בלתי מוכנה לחלוטין לקראת סופם. אני לא מתכוונת שהם סיפורי פואנטה, בכלל לא - הם נפלאים, זורמים ומפתיעים.
לא יכולה לחכות לראות מה היא תעשה עם העולם של הדריאדות מ"שתילי יער".
וגם היא חכמה, שנונה, יפה ונפלאה באופן כללי.
ואחרון חביב, רודף החרבות האמיץ.
אותו אני דווקא לא מכירה באופן אישי, אבל זו אשמתו - הוא זה שהבריז מעולמות.
הדבר הראשון שלו שקראתי לא היה סיפור אלא ביקורת על ספר שלעולם לא אקרא. מצד שני - אנחנו לא מפסיקים לצטט מהביקורת הנ"ל. היא פשוט נפלאה, וקיימת ברשת אפילו.
הוא כותב באופן שכלתני, מהראש. סיפורי מדע בדיוני שיכולים להפוך למדע בדיוני קשה אם תנתן להם יריעה מספיק רחבה. אבל לפעמים הוא נותן למעט רגש להסתנן לסיפור, ואז יוצאים לו דברים מופלאים כמו "היורה". זה סיפור קצרצר, חוויתי, ומקסים (בעיני, ברור שבעיני. לא חייבים להסכים עם כל מה שאני אומרת). אני מאד מקווה שהוא ימשיך לכתוב, ואם אפשר - דברים ארוכים יותר, ושיאפשר לעצמו לחוש יותר.
לא יצא לי כמעט להתכתב איתו בפורומים, כך שההערכה שלי כלפיו היא למעשה הערצה מרחוק. אני חושבת שהוא בכלל לא מכיר אותי, אבל זה לא חשוב. אני מעזה לכתוב עליו כאן כי ברור לי שהוא לא יקרא את זה, ולכן אני לא אביך אותו.
הוא מרגיש לי כמו אדם שמחמאות מביכות אותו.
אז בבקשה - אנא דע שהכל נכתב מתוך הערכה עמוקה לכתיבה שלך, ומתוך תקווה שתכתוב יותר.
זהו, שלושה.
והבלוגים של שלושתם נמצאים במועדפים שלי, כי אני לא מסוגלת להפסיק לקרוא, אפילו את השטויות היומיומיות שהמקלדת שלהם מעלה לרשת, ונהנית מכל רגע.