הטור השמיני - על הניסים
והפעם זה שיר המשך למחשבתה של אמי, בהקשיבה למהדורת החדשות היומית
על הטילים שבחבל אשכול, ועל בחירתו של שמעון פרס לנשיא.
שני ניסים לעינינו היום התגלו,
ושניהם נכנסו לכותרות חדשות,
ובנפש שווה למדי התקבלו,
וללמוד כאן ניתן משיווין הנפשות,
וללמוד מסדרם של ניסים גם ניתן
את סולם ערכיו של עמנו כעת,
גם אם נס בחירתו של נשיא מפסידן
בהחלט יעלה על כל נס ומופת...
שני ניסים התגלו: בחירת פרס - אחד;
השני הוא בכך שאין כלל נפגעים
בנפילת הטילים בבית-ספר נפחד,
ששוגרו על־ידי שלל כתות הפראים.
גם דמיון בין ניסים אלה יש; גם הבדל.
ההבדל: חשיבות - יען פרס ראשון
בכל דף חדשות, ועיתון לא חדל
לשבח אותו בכל פה ולשון.
וטילים רק נופלים בעמוד אחרון,
ושולי כמו קיבוץ זה שבו הם פגעו,
ותוקעים עיתונים עוד מסמר בארון,
בתקוות הקיבוץ שגם לו ידאגו...
ודמיון הוא בכך שזה רק על מסך:
אין פוגעים הטילים בעומקו של הלב.
וגם תשומת הלב לנשיא לא תוסח,
מעיסוק יומיומי ומחום שצולב.
ולא סתם הוא צולב, כי הלב הוא נוצרי,
ונוטה כביכול הוא רק חסד לכל,
אך זה שקר, עיוות וסילוף לא בריא
וסופו עוד קסאמים על חבל אשכול...
---
אבל לא רק ניסים מתרחשים מסביב,
גם דברים טבעיים למדי עוד קורים:
זה עדיין רחוק מהעיר תל-אביב,
אך בעזה חמאס כבר מולך, חברים.
("דבר מה רקוב, דבר מה לא טוב,
בארץ העברים")