בררר
אז אתמול סוף סוף הצליחו לקחת דם לא'. אחרי שבשבוע שעבר חוררו לה את כל הוורידים האפשריים, נתנו להם לנוח שבוע והלכנו לרופא ילדים "בעל ידי זהב" בעיר החרדית שמעבר לגבול. א' התנהגה למופת, המסכנה, שכבה לה שם עם השפה משורבבת ונתנה להם למעוך אותה ולחפש וריד, ורק אחרי שהרופא חיטט קצת עם המחט התחילה לבכות. זה לקח די הרבה זמן, והיו צריכים לסחוט לה את היד, פחות או יותר, כדי להוציא מספיק. אני נתקפתי בחילה באמצע, ושעה אחרי זה עוד רעדו לי קצת הרגליים. א' דווקא התאוששה תכף ומיד והיתה מוכנה ללכת לשחק. חזרנו הביתה לאכול גלידה ואז למטפלת. בעוד כמה ימים, אם שום דבר לא יתפקשש, נדע סוף סוף אם אכן יש לה איזה סוג של מונו. הפריחה כבר הרבה יותר טובה וגם הנפיחות בבלוטות ירדה הרבה.
ערב לפני כן הלכתי לכנס על ספר שיצא בהוצאת כרמל, "גיאוגרפיה של כיבוש". הכרתי חצי מהמוזמנים (עאדל מנאע, שהתבגר בחמש-עשרה שנה מאז שראיתי אותו לאחרונה וזה בהחלט הולם אותו, הוא כבר לא נראה נבך כמו שהיה, ואופיר פינס, שנראה בדיוק אותו הדבר - פוליטיקאי חלקלק אבל יחסית בסדר. גם חצי מהיושבים באולם הכרתי, וזה אמנם היה חביב אבל לא אומר משהו טוב במיוחד על השמאל הירושלמי. ראול טייטלבאום נשא, כהרגלו, נאום קצר, כולם יחד התנפלו בשיניים חשופות על הגיאוגרף הימני-עם-כיפה, והיה כיף. כנראה שחסרים לי גירויים אינטלקטואליים/תרבותיים/פוליטיים.
ערב לפני כן הלכתי לכנס על ספר שיצא בהוצאת כרמל, "גיאוגרפיה של כיבוש". הכרתי חצי מהמוזמנים (עאדל מנאע, שהתבגר בחמש-עשרה שנה מאז שראיתי אותו לאחרונה וזה בהחלט הולם אותו, הוא כבר לא נראה נבך כמו שהיה, ואופיר פינס, שנראה בדיוק אותו הדבר - פוליטיקאי חלקלק אבל יחסית בסדר. גם חצי מהיושבים באולם הכרתי, וזה אמנם היה חביב אבל לא אומר משהו טוב במיוחד על השמאל הירושלמי. ראול טייטלבאום נשא, כהרגלו, נאום קצר, כולם יחד התנפלו בשיניים חשופות על הגיאוגרף הימני-עם-כיפה, והיה כיף. כנראה שחסרים לי גירויים אינטלקטואליים/תרבותיים/פוליטיים.