model 2009
המנחה שלי הציע לי ולשותפה לי למחקר לעשות יציאה מרוכזת לשטח.
הסיבה העיקרית היתה כלכלית (יציאה מרוכזת עולה בין 30 ל-40 אחוז פחות מאשר גיחה חד יומית) ותועלתית (יותר שעות עבודה סך הכל).
אז אם מישהו חיפש אותי בשלושת הימים האחרונים ותהה לאן נעלמתי - התשובה היא שבמכתש רמון לא רק שאין קליטה סלולרית, גם אין אינטרנט.
יצאנו ביום הראשון עם הסטודנטית שלי (כן, יש לי סטודנטית... טוב, לא בדיוק, סדטודנטית שנה ג' שאני מנחה את פרויקט המחקר/גמר שלה) שחזרה בערב באוטובוס לבש בזמן שאנחנו נשארנו והלכנו לאכסן את תעצמנו באכסניית הנוער של מצפה (מאוד נחמדה, נקיה ונעימה לשהיה, רק לזכור להגיע לפני 17:00 כי אז דלפק הקבלה נסגר ולכו תמצאו מישהו).
ביטלנו את ארוחת הבוקר שהזמנו אחרי שהסתבר שהם מגישים אותה רק ב-08:00 (ואז אנחנו עובדים כבר שעתיים וחצי בשטח).
רוב הדברים המעניינים קרו לנו ביום האחרון.
התקציר:
1. נכנסלתי לשדה מוקשים, התפוצץ לי צמיג של הג'יפ והייתי צריך להחליף אותו שם - חוויה קצת מפוקפקת.
2. השארנו תיק ליד האוטו לכמה דקות ובינתיים המשטרה כבר הספיקה להגיע למקום, להחליט שזה חפץ חשוד (ערמת הסלעים שבתוכו נראת כמו מטען, מסתבר) ואם היינו מגיעים עוד חמש דקות אחרי זה - החבלנים היו מפוצצים אותו יחד עם הג'יפ. אבל כל הכבוד למשטרה על העירנות ומהירות התגובה.
3. ראיתי פראים, ויעלים, וארנבות (אלו עם האוזנים), וחוגלות ואפילו לא בנאדם אחד בשטח העבודה במשך כל הסיור - איזה כיף.
4. לא מומלץ לנסוע 60קמ"ש בתנאי שטח, עם הבלם יד נעול.
5. אחרי כל העניין הזה, השותפה שלי טענה שהחוויה הכי מרשימה היתה העובדה שנתקענו בפקק מרמת חובב עד באר-שבע... מישהו עוד יחשוב, בטעות, שזאת מטרופולין.