חתונה ואומנות הזן
מדי פעם קורה מקרה, ואנשים מתחתנים.
זה סבוך, כואב ולא לגמרי מובן - אבל המשפחות משתפות פעולה עם זה.
אז זהו, אני והאלפית עשינו את הצעד הנוסף הזה בחיי זוג.
זה היה ביום שלישי (ה-2 בחודש), מאז לא היה לי אינטרנט, או זמן, או כוח, תלוי על לאיזה יום היה מדובר.
אני בטוח שהאלפית היקרה שלי תפרסם את כל הפרטים הרגשניים שאני כבר לא זוכר, אז אני אספר על השאר.
אנחנו אפקטיבית התחלנו את הסיפור בשבת עם סוג של שבת חתן (מפגש משפחות מורחב, הרבה יותר מדי אוכל וטקס מחייב אחד).
יום ראשון קפצתי חזרה לעבודה לסגור פינות (לא ממש הצלחתי) ולסיים כמה דברים לחתונה.
יום שני חזרתי להורים כדי לגלות שאמא שלי ואחותי החליטו שהחולצה שלי לא מתאימה, אז צריך אחרת.
עלינו וירדו את רחובות פעמיים, עברנו מעל עשר חנויות, גילינו שווארסצה עושים חולצות עם צווארון ממש מכוער ובסוף מצאנו את עצמנו בחנות פינתית קטנה, עם שלט ישן ואנכי שמכריז "אפנה". מדפי עץ וריח של גיל ושם צצה חולצה שהצלחנו להסכים עליה (אני ואחותי היקרה שגררה אותי בכל החנויות האלו).
בערב דודה שלי מתקשרת ומודיעה לי להגיע כי היא ארגנה משהי שתעשה לי צמות, דבר שלקח הרבה פחות זמן ממה שציפיתי.
זה היה בערך הסידור האחרון שלנו לפני החתונה.
הסידור העיקרי שהיה לי ליום עצמו היה לשבת ולהכין דיסקים לנסיעה.
האירוע היה די קטן, יותר גדול ממה שרציתי, יותר קטן ממה שהיא רצתה בהתחלה.היתה קבלת פנים חביבה, היה סרט (בקרוב ב-youtube הקרוב לביתכם, נא לא להקרין בפנטסי.קון), הקראנו דברים, היה טקס, היה אוכל טוב, קצת ריקודים, תוכנית אומנותית (persephone_il שרה), עוד אוכל, עוד ריקודים (בשלב הזה אני כבר התגנבתי החוצה לשבת עם אורחים שלא רוצים לרקוד, אני לא עושה את זה), קינוח ולסגור את הערב.אנחנו הצלחנו להנות, לאלפית היה קצת הלם תרבות מהצד החרדי/חרד"לי של המשפחה שלי, היה אוכל טוב, אף אחד לא יצא מהערב עם כאב ראש (כמה תמונות אפשר למצוא פה, בחסות אחד החברים שצילם)
הסיעו אותנו ברכש ששכרנו ללילה במלון על הטיילת בהרצליה, למחרת קמנו ונסענו לצימר.
ההצלחנו לשכוח מצלמה בשלוש מקרים שונים, אז אין תמונות מירח הדבר, אבל הנה תמונה פרסומית של הצימר
מקום חביב, מעוצב כמערה, בשוליים המזרחיים של בקעת יביניאל.
ממנו יצאנו למסעדות טובות, כמה מסלולים (בזוויתן עדיין יש מים, בגמאל עדיין יש נשרים, בארבל יש מבצר מדהים ובראש פינה יש פחות חניה מבתל-אביב) .
שבת חזרנו להורים שלה (עם ביקור אחד בדרך) כדי לנסוע לחיפה ביום ראשון (היה לה מרכז הערכה בפר"ח לרכזות, עברה), משם להורים שלי לאסוף את המתנות (מדהים כמה דברים אפשר לדחוף ל-getz) ולבסוף הגענו לבית (מוכה יונה, אבק ומקרר ריק) ויצאנו לאכול.
קפצנו למקום של הסושי ברינגלבלום עםpersephone_il ו-tremir, לא היינו שם כמה חודשים אומנם, אבל בגדול הם רואים אותנו כלקוחות קבועים, כשבאנו ללכת משם המנהל תפס אותנו, ברך אותנו לכבוד החתונה ורצה להרים איתנו כוסית שיכר שזיפים, היות שהייתי צריך לנהוג זה הסתכם בזה שהוא שלח אותנו עם שני בקבוקונים הביתה ואמר להרים כוסית בשמו.