ראש השנה שמח
במשך חמש עשרה שנה הראשון בספטמבר היה תחילת השנה מבחינתי.
זה היום שבו נגמר הקיץ, האווירה משתנה, מתחילים יומן חדש; הכל זז מהעצלות החמה של הקיץ לקדחתניות האפרורית של הסתיו לפני הברדק של החגים והחורף.
כשאתה ילד, זה היום שבו חוזרים לבית הספר, כשאתה קצת יותר מבוגר, זה היום שבו יש שוב מיליון ילדים מעצבנים באוטובוסים של הבוקר ואחרי זה כבר יש לך ילדים משלך. זה היום שאנשים חוזרים מהחופשות השנתיות שלהם והעומס שב לכבישים בנחשול, ואם הצלחת לפספס את כל הסימנים האלו - כותרות העיתונים ידאגו להזכיר לך.
אז גם אם זה היה צבא או באונ' שזב הלימודים מתחילים בסוף אוקטובור, הראשון בספטמבר, יותר מא' תשרי או 1 בינואר או כל יום איתחול לוח שנה אחר, היה תחילת השנה.
________
מתסכלת אותי לפעמים, נורא מתסכלת אותי, תחושת הבורות שאני מרגיש מול דברים.
זה לא רק העניין של לא לדעת הכל, אם זה אין ברירה אלא להשלים ולנסות לצמצם את ככול האפשר את האיזורים של "לא יודע כלום" ל"יודע קצת".
זה הדברים היותר בסיסים - החסכים התרבותיים.
זה לגלות שיר שכולם מדקלמים מכיתה א' שמעולם לא שמעת עליו; זה להיתקל ברומן שהוא כנס צאן ברזל של התרבול העולמית - שאתה לא מכיר; זה לשמוע ניתוח שידוע לכל על יצירה שאתה מדקלם מתוך שינה - שנותנת לה משמעות שונה מזאת שיחסת לה שנים.
זה הדברים הקטנים... ולפעמים, זה ממש מתסכל.
________
אני בתחושת חוסר חשק נוראית כלפי הלימודים כרגע, זה יעבור, אבל בין המבחן האחרון לעבודה האחרונה לשנה, זה ממש זמן מחורבן.
השהתי עבודה על פרוטוקול שהתחלתי לפתח לניסוי לתחילת שנת הלימודים כדי להתמקד בדברים קצת יותר דחופים.
אני רוצה להתחיל להכין חומר לקורס שאני אמור לתרגל שנה הבאה, אבל המזכירות אומרים שזה יהיה אחד משלושה אפשריים והקצעות יהיו רק בתחילת אוקטובר כשידעו כמה יש להם לתקצב אותנו (וזה בהחלט לא מופרך לחלוטין שאני אקבל את כל השלושה אם יהיה מספיק כסף, זאת אפשרות שאני ללא מקווה שלא תתממש).
________
באר-שבע מאפירה תחת ענני סתיו וערב מוקדם.
בניינים לבנים לפני תכלת עמום.
________
יש לי אחת עשרה בנות דודות (זאת צורת הרבים של בת-דודה? אני אף פעם לא בטוח), שמונה מהן לא מדברות איתי, אני לא מדבר עם שתים מהנותרות וזה משאיר בערך אחת שסביב שמה יש סיפור מורכב שקשור לחותם המוטבע על מטבעות חצי שקל (אחד מהשניים המקוריים נמצא אצלה... סיפור מורכב כבר אמרתי?).
שבוע שעבר היא התקשרה אלי להודיעה שהיא החליטה איפה ומה היא רוצה ללמוד ושהיא באה לב"ש לבדוק דירות (ולראיון של פרויקט "הדירות הפתוחות").
יום ראשון היא קפצה למשרדי ויצאנו משם לציד דירות.
רק שהיא שכחה להתקשר לדירות ולהגיד שאנחנו מגיעים. אז ראינו הרבה דירות - מבחוץ.
אז עשינו טיול בשכונות של באר-שבע, בשתיים בצהריים. זה לא היה כל כך נורא והצלחנו, איכשהו, לא להישרף (מה שהיה די מרשים בהתחשב בחיוורון הטבעי שלנו).
יהיה נחמד שהיא תהיה באיזור.
מצד שני, זה ממחיש את הטענה על ההשפעה המדיחה שלי שמביאה אנשים ללמוד ב אב"ג.