Pass over to someone else
אז פסח... <אנחה>... פסח...
אז השנה אנחנו בארץ, ההורים בארץ, אף אחד לא מת ואין אף אחד שצריך להציל.
אז נשברנו ואנחנו הולכים לסדר אצל ההורים שלי.
בתוכנית (כרגע, שידוע עליה): דודה (אחות של אמא), דוד (אח של אמא), הורים, אחיות, שלושה בנות דודה, אחד בן דוד, שני בני זוג של בנידודים, לפחות שני ילדים של לבני דודים (אני בטוח מבלבל את המספרים) ושנינו ממורמרים מאוד על זה שאנחנו צריכים להיות שם.
לזוגה יש את הבעיות שלה עם הסדר, הן קצת שונות משלי (ומוקדן המלחמות הרגשיות שקודמות לסדר ומוציאות כל שארית של רצון טוב מההקשר).
לי העסק פשוט ארוך מדי, הרבה יותר מדי ארוך.
למי שלא יודע - אני בא ממשפחה שיש בה צד מסורתי עד כדי חרדי (יש גם צד קתולי, צד שמו"צניקי וצד אדיש, נחשו עם איזה מהם אנחנו עושים את הסדר?).
אחד הפועלים היוצאים של זה הוא שהסדר הוא אירוע רבתי (השיא היה לפני כמה שנים, ארבעים איש, לפחות שבע נוסחים שונים - הקריאו את כולם), קוראים את כל ההגדה, שרים את כל השירים, מבצעים את כל הסימנים, יושבים בהסבה, צועקים עליך אם אתה מגיש לעצמך (ברצינות), עוצרים ודנים על קטעים מסויימים (וכל פעם מדקלמים את הדיון, את הקטע על "איזהו רשע" אני יכול לדקלם מתוך שינה) והעסק נמשך שעות על גבי שעות (בהנחת העדר דרמות משפחתיות, ויש שנים שיש גם את זה).
אחרי זה אחותי לא מבינה למה אנחנו לא רוצים להגיע לסדר.
_____________
ובנושא קצת אחר - ריכוז שטויות גיאולוגיות:
Brenna Lorenz: How to Organize and Run a Geology Field Trip, Just the Way Professional Geologists Do It!
Bill Parker: The Laws of Fieldwork