יוצאים למסע
אז מחר בבוקר מתחיל טירוף קל שהולך להמשך בשלושת השבועות הקרובים.
בגרסה הפחות מרגשת - המנחים שלי הצליחו לשכנע אותי להעביר שש פרזנטציות בשלוש שבועות. בגרסה הקצת יותר מרגשת - הן בשלוש ארצות שונות וכוללות באמצע טרק באלפים (וכן, זה אכן חלק מהגדרת התפקיד שלי).
הכל מתחיל לפני שנה וחצי כשהייתי עם המנחה שלי בכנס בנאפולי ונתקלנו בחוקרת אמריקאית וחוקר איטלקי שהיה פעם דוקטורנט שלה והיום הוא חבר סגל בפני עצמו. עם הראשונה הצלחתי לשמור על קשר והיום היא שופטת ומלווה של הדוקטורט שלי, עם השני לא הצלחתי.
עברה שנה, והמנחה שלי פוגש את אותו חוקר איטלקי בכנס אחר, והם מדברים, נזכרים וחושביםעל איזה שיתוף פעולה.
בשמחה רבה המנחה שלי מתאם שאנחנו (הוא ואני) נגיע לביקור אצלו באיטליה (ולו כי זאת אחלה הזדמנות למלא רובריקה שאני צריך למחקר שלי). כדי להימנע מבעיות מימון, החלטנו לשבץ את הביקור סמוך לכנס גדול כדי שיהיה אפשר להשתמש בקרן קשרי מחקר בלי ועדות מיוחדות.
אז הגשתי הרצאה לכנס (התקבלה כפוסטר) ועל כל מקרה, הגשתי גם פוסטר (שהתקבל כפוסטר, מפתיע).
אבל עוד לפני שידענו מה קורה עם אותה הרצאה, המנחה שלי הציע שאני אעביר סמינר באונ' שאנחנו מבקרים בה. אני חשבתי שכנראה יש סיכוי סביר שההרצאה שלי תתקבל (אופטימיות, מאוד לא אופיני לי), הסכמתי להעביר סמינר על אותו נושא.
בינתיים קיבלנו תאריכים לכנס מרכזי בארץ, שבוע לפני הטיסה שלנו, אבל סמוך מאוד לאיזור המחקר שלי. זאת היתהה הזדמנות שהיה חבל לפספס כי להעביר סיור זה אחלה דבר לקורות חיים, הכנס מוציא ספר סיורים ואנשים מצטטים אותם. אז הגשתי סיור.
בינתיים בעקבות פוליטיקות פנימיות המנחה השניה שלי הודיעה לי שאני צריך להגיש גם הרצאה או פוסטר (בעיקר כדי לשפר את המיצוב שלנו לקראת כמה מענקים ממשלתיים שנה הבאה). כתבתי אבסטרקט והגשתי.
המנחה שלי, דואגת שלא יהיה לי זמן פנוי, היא גם ראש המושב שהגשתי אליו... והיא פיצלה את האבסטרקט לשניים - גם הרצאה וגם פוסטר.
אז לסיכום:
ממחר - כנס בארץ: הרצאה, פוסטר וסיור.
שבוע הבא: סמינר באיטליה.
עוד שבועיים: שני פוסטרים בכנס באוסטריה.
אני באמת רוצה להבין איך אני מכניס את עצמי למצבים האלו.
עדכונים בהמשך.