על דיסיפלינות בסיס
שניים מהקורסים שאני מתרגל, מבוא לסדימנטולוגיה וסטרטיגרפיה הם קורסים של דיסיפלינות בסיס. זה אומר שאין להם השלכה ישירה לכיוונים מחקריים או ישומיים אבל הם הכרחיים כדי שיהיה אפשר לבנות את הרבדים הגבוהים יותר.
דא עקא, אין קורסים מתקדמים זמינים ואיכותיים שמאפשרים לפתח את התחום ובאופן כללי בארץ ישנה הרעבה מסויימת של תחומי המחקר האלו.
רוב החוקרים בפנסיה או קרבים לפנסיה, והמחלקות עצמן ממקדות את עצמן יותר לדיספלינות מאוד ממוקדמות כך שדיסיפלינות בסיס ודיספלינות מרוכבות שבנויות עליהן לא זוכות לחשיפה.
הגישה הזאת כמובן שמחלחלת לסטודנטים שחלקם לא מהססים להצהיר שהם חושבים שאלו קורסים מיותרים שצריך לסגור.
היות שאלו דיספלינות בסיס, אני לא יכול לרוץ קדימה ולהמחיש להם איך מרכיבים את כל הנושאים הנפרדים שאנחנו מציגים להם לפיתרון בעיות מורכבות, בעיקר כשהבעיות המורכבות הן ברמה מסויימת מדע טהור.
לקראת סוף הקורס, אחרי שיהו להם רגליים לעמוד עליהם אני מתכנן כמה נושאים שיראו ואיך מחברים דבר לדבר ובונים מזה משהו גדול יותר.
בינתיים, קשה לשמור על העניין של הסטודנטים ועוד יותר קשה להתמודד עם ההתנגדות שלהם לזה שמחייבים אותם ללמוד נושא שהם לא יכולים לתפוס את המשמעות שלו (וכרגע נעזוב שם שהמרצים הם לא האנשים שהכי קל לרדת לסוף דעתם). לך תסביר לסטודנט שיש לו עוד תשעה קורסים הסמסטר, בכולם תרגילים ובחנים למה אתה מכריח אותו לשבת על מיקרוסקופ שש-שבע שעות ולמדוד גרגירי חול או לצייר תרשימים מורכבים, הכל דברים שאפשרי לעשות בכלים טכנולוגיים (שהמחלקה לא יכולה להרשות לעצמה, לא למחקר ובטח שלא להוראה). "כשנגיע לסוף הקורס תבין" היא לא תשובה אהודה, "כדי שתקבל את התחושה" אפילו פחות (עד כמה שהאחרונה מאוד נכונה בחלק מהתרגילים האלו).
חלק משעות הקבלה שלי (ימי רביעי, שש עד שמונה) נראות ככה:
סטודנט: "יש לזה יישום מעשי?"
מתרגל: "לא ממש, זה בסיס לדברים אחרים."
סטודנט: "אין אף מכשיר שעושה את זה?"
מתרגל: "יש, אבל אין לנו אותו."
סטודנט: "אז אנחנו עובדים בצורה פרימיטיבית על משהו שאין לו שימוש?"
מתרגל: "תנסה לחשוב על זה כאימון זן."
סטודנט: "לא באתי ללמוד זן, באתי ללמוד מדעי הסביבה."
מתרגל: "זה יהיה בשנה ג', בינתיים אתה לומד גיאולוגיה."
סטודנט: "אוף!"
כך או כך, בתחומים שמוליכים למדע טהור, כזה שאין להם שום השלכה מעשית מעבר הרחבת הידע נותר לו דבר אחד שאי אפשר ללמד. שהבעיות שאנחנו מנסים לפתור בעיות מסויימות לא כי הדבר כלכלי ולא כי הדבר יטיב באופן מידי עם האנושות. אלא שאנו מנסים לפתור את הבעיות האלו פשוט כי הן שם.