באלעבוסטע
אחד מהקטעים המשעשעים בזוגיות של קיבוץ גלויות (פולין ועירק), היא שמידי פעם אני מכירה לאלעד כל מיני מילים ביידיש. באלעבוסטע למשל. בעלת הבית, בתרגום ישיר. באלעבוסטע זו מישהי שמחזיקה בית מצוחצח, עם סירים מלאים כל טוב, והתואר הזה מגיע בעיקר כשאמא שלי מתלהבת מאיך שאנחנו מבשלות.
בכל מקרה, בשבוע האחרון לא היה לי זמן לכלום, ובטח לא לבשל כמו שצריך (ובהתאמה, לאכול כמו שצריך). אז אלעד בישל קצת (הוא בדרך כלל הבשלן מבין שנינו), אבל לא מזון בריא במיוחד. ומתישהו בסופ"ש הקודם אפיתי מאפינס, שתפקדו השבוע כארוחת בוקר\ערב\אין-לי-זמן-להכין-אוכל-אמיתי.
כל זה בא כדי להגיד שהיום שינסתי מותני ואני מכינה אוכל נורמלי שוב סופסוף. בורגול עם עגבניות ונענע, מג'דרה, נודלס עם ירקות- מזון עתיר כל טוב שאפשר לקחת איתי בקופסה ללימודים. אה, ושוב מאפינס כי זה שולתתת, אבל הפעם עם קמח מלא ושיבולת שועל וחמוציות.
אה, ובנושא אחר לגמרי: לצייר זה כיף. זה טריקי, במיוחד כי צריך לשים לב לכל מיני טוסטרי-משולשים וזוויות ומסות (מי היה מאמין שלגולגולת יש כל כך הרבה מסה?) אבל אני מתרגלת וזה מגניב. יש בזה יצירה במובן הכי בסיסי של המילה, בריאה יש מאין על נייר, וזה נפלא בעיניי.