הנחות בסיס: התבצרות בעיר משמעותה כישלון יציאה במאבק ישיר מול המוסלמים משמעותה כישלון. הצבא של א-דין רובו דתי פנאטי ישנם צלבנים המדברים שוטף ערבית ובעלי חזות מזרח תיכונית
המאבק יתנהל בשני מישורים מישור פוליטי ומישור טקטי. מאבק טקטי מטרות הורדת מוראל האויב. חבלה במתקני הביצור. חבלה בקווי האספקה. יצירת אדמה חרוכה. חיסול מפקדים קטנים.
א) 10 יחידות צלבנים (25 איש כל אחת), יצאו מן העיר ויסתננו לעורף שורות האויב. ב) כל הדרכים המובילות לירושליים יישרפו, על מנת להותיר כמה שפחות אפשרות להצטיידות ולהמעיט בפרשים. ג) כל בארות המיים המובילות לירושליים יורעלו באמצעות גופות של בעלי חיים ושל מפקדים שמתו. הגופות יזרקו לתוך הבאר.חלק מהבארות יורעלו באמצעות הרדוף וארסן. ד) מחנהו של צאלח אדין הוא מחנה גדול ניתן יהיה להצית מהומה בתוו באמצעות דברים פשוטים כגון I)ספרי קוראן שרופים באמצע המחנה. II) הבערת האורוות הזמניות. III) חזיר שעליו כתוב בדם מוחמד. המטרה של דברים אלו, לגרום לחיילים להיות יותר חמומי מוח ופחות קשובים. ארועים אלו יתרחשו בצד אחד של המחנה. בצד ההנגדי של המחנה, שבו השמירות יהיו חלשות יותר, יתבצע ליל התנקשות במפקדים. ה) פיזור סימנים דתיים מוסלמים המסמלים חטא כתיבת בדם חוטא על האוהל של אותם מפקדים. וכו.
במישור הפוליטי א) להציע לצאלח אדין פשרה שבה יוצע שכל התושבים יתאסלמו, ואת ראשיהם של ראשי הכנסיה. לרמוז לו שאם ההצעה לא תתקבל, כיפת הסלע אינה חפה מפגיעה, ניפוצה שריפתה וקבירת השאריות עטופים בעור של חזיר היא אופציה ודאית. הפצה ברבים שצלאח אדין יכל להציל את כיפת הסלע אך העדיף בזיזה, קרבות וחרב. לבקש בתמורה ארכה של שלושה חודשים ומעבר בטוח על מנת לצאת מגבולות האימפריה המוסלמית. במשך השלושה חודשים הללו נגרים יעבדו על מנת להפוך את ירושליים לכשל הנדסי. כל מקום ינוסר ויהיה במרחק נגעה מהתמוטטות. מיים יאגרו בחביות. וכל שאר המקורות יורעלו סמוך למועד היציאה בארסן. האורוות ומגורי השומרים יוספגו בשמן. חוליה קטנה של צלבנים תשאר בפנים ותמתין לאות על מנת לפעול. חוליה נוספת תיהיה אחראית על שריפתה של כיפת הסלע. המטרה הי להביא את צאלח אדין לבצע החלטות מהירות ופזיזות. כלי ביצור ייבנו במערות מסביב לירושליים.
האנשים אשר אינם מסוגלים להלחם יוצאו למקום בטוח כל אדם אשר מסוגל לסחוב על עצמו מיים ומזון יצטרף לצבא אשר יתגנב לחומות ירושליים. ויטיל עליה מצור. המצור יתרחש כשבוע לאחר העזיבה. המטרה היא לגרום לצאלח אדין לחשוב שהוא נלחם בצללים. בלוחמת גרילה לייאש את הצבא ולבסוף לגרום להם לנטוש את העיר המורעלת והשרופה. >/div>
Re: פתרון 1squaredevilDecember 30 2006, 08:21:11 UTC
עוז, אני מצדיע לפיתרון שלך ותומך בו, אבל לפני מחיאות הכפיים, כמה בעיות קטנות, והצעות קטנות גם כן; ירושליים בשנת 1187 היא עיר קטנה שמהווה מרכז דתי אך כמעט ואינה ניתנת להגנה. החומות של העיר העתיקה הוקמו רק במאה ה-16, כך שהן עדיין אינן קיימות. חיל המשמר של העיר קטן ומורכב מכוחות צלבניים שהמוראל שלהם ירוד (עקב נפילתם בשבי של גי מלוסיין והצלב הקדוש בקרב על קרני-חיטין ועקב השמדת רוב הצבא הצלבני). התושבים של העיר הם רובם ככולם נוצרים, מאחר והצלבנים ביצעו טבח בתושבים המוסלמים והיהודים כשכבשו את העיר ב1099 (כך שייתכן ויהיה קשה להשיג ספרי קוראן, מה עוד שאנחנו מדברים על התקופה לפני המצאת הדפוס). השינויים הקטנים שאני מציע לתוכניתך הם כדלקמן: א) העזיבה של העיר לא תהיה מפוזרת במגמת "צאו אל הגבעות" אלא מסודרת ומגמתה העיר בית-לחם מדרום לירושליים, וזאת מכיוון; - הצבא המוסלמי אמור להגיע מצפון פחות או יותר (מכיוון ק"ח שבגליל התחתון). - בית לחם היא עיר בעלת זיקה לנצרות, מאחר והצלב הקדוש אבד בקרב נסיגה לבית לחם יכולה להעלות את מורל החיילים. - בית לחם היא עיר מבוצרת בשליטה צלבנית חזקה.
ב) שליחת שליח מהיר אל הערים עכו וצור (היסטורית, צור הייתה היחידה ששרדה את גל הכיבוש המוסלמי, וזאת בעקבות קונרד ממונפרט שהגיע אליה זמן קצר קודם לכן, ובעכו היה מבצר הוספיטלרי גדול) לבקשת סיוע צבאי. למעשה, הכוח הצלבני העיקרי כרגע בממלכת ירושלים מרוכז בצפונה, בדמות מבצרי ההוספיטלרים בעכו, צור וטריפולי שבלבנון. היסטורית, הקרב בקרני חיטין היה נקודת מפנה מוראלית, בעיקר - המצור על מצודת כוכב-הירדן (סמוך לקרני-חיטין) לא נגמר עד 1188, לאחר שצלאח א-דין כבש את ירושליים. כוחות נוספים של צלבנים שיגיעו מצפון, במקביל לעיכוב המחנה המוסלמי באיזור ירושליים, עלול היה להפוך את גורל המלחמה כליל.
ג) לעבות את הכוחות הקיימים במצודת הקסטל ובמבצר לטרון (היסטורית, מבצר לטרון ננטש לאחר הקרב על ירושליים. עיבוי הכוחות, כמו גם תוכנית פעולה מגובשת כמו שהצעת, עלול לשנות עובדה זו ולהפוך את לטרון למקום נוסף שיקזז מהמוסלמים כוחות, מוראל וזמן).
ד) המשך התוכנית יערך בהתאם להתנהגות המוסלמים. כאשר יגיעו אל ירושלים וימצאו אותה ריקה ואת כיפת הסלע שרופה ומנותצת, ולאחר כל התלאות שעברו בדרך, עלולים לעשות דברים שונים; ייתכן אף שצלאח א-דין יחליט להתבצר בעיר ולשקמה, דבר היוביל את המצור המחודש לאבדון. קודם כל אני מניח שחלק מתכניתך הוא שלכל חולית צלבנים יצטרפו לפחות שניים-שלושה צעירים קלי רגליים שיהוו שליחים, כך שלכוח המרכזי יהיה מודיעין טרי. - אם הצבא המוסלמי יעזוב את העיר, יש לכבשה מחדש באמצעות כוח מינימלי, עלמנת שיוותר כוח מספיק להילחם בצבא המוסלמי, במקום אחר; - אם המוסלמים יתבצרו בעיר, יש למקד את פשיטות הגרילה בהרעלת מקורות מים ומזון של הצבא. כך אפשר לדלל אותו ואפילו לגרום לצלאח א-דין לשנות דעתו ולסגת חזרה לסוריה.
לסיכום, ידידי הותיק - הטקטיקה שלך היא מבריקה כרגיל, ואני מצדיע לה, ואני מקווה שתקבל ברוח טובה את הצעותי האסטרטגיות :)
הנחות בסיס:
התבצרות בעיר משמעותה כישלון
יציאה במאבק ישיר מול המוסלמים משמעותה כישלון.
הצבא של א-דין רובו דתי פנאטי
ישנם צלבנים המדברים שוטף ערבית ובעלי חזות מזרח תיכונית
המאבק יתנהל בשני מישורים מישור פוליטי ומישור טקטי.
מאבק טקטי
מטרות
הורדת מוראל האויב.
חבלה במתקני הביצור.
חבלה בקווי האספקה.
יצירת אדמה חרוכה.
חיסול מפקדים קטנים.
א) 10 יחידות צלבנים (25 איש כל אחת), יצאו מן העיר ויסתננו לעורף שורות האויב.
ב) כל הדרכים המובילות לירושליים יישרפו, על מנת להותיר כמה שפחות אפשרות להצטיידות ולהמעיט בפרשים.
ג) כל בארות המיים המובילות לירושליים יורעלו באמצעות גופות של בעלי חיים ושל מפקדים שמתו. הגופות יזרקו לתוך הבאר.חלק מהבארות יורעלו באמצעות הרדוף וארסן.
ד) מחנהו של צאלח אדין הוא מחנה גדול ניתן יהיה להצית מהומה בתוו באמצעות דברים פשוטים כגון
I)ספרי קוראן שרופים באמצע המחנה.
II) הבערת האורוות הזמניות.
III) חזיר שעליו כתוב בדם מוחמד.
המטרה של דברים אלו, לגרום לחיילים להיות יותר חמומי מוח ופחות קשובים. ארועים אלו יתרחשו בצד אחד של המחנה.
בצד ההנגדי של המחנה, שבו השמירות יהיו חלשות יותר, יתבצע ליל התנקשות במפקדים.
ה)
פיזור סימנים דתיים מוסלמים המסמלים חטא כתיבת בדם חוטא על האוהל של אותם מפקדים. וכו.
במישור הפוליטי
א) להציע לצאלח אדין פשרה שבה יוצע שכל התושבים יתאסלמו, ואת ראשיהם של ראשי הכנסיה. לרמוז לו שאם ההצעה לא תתקבל, כיפת הסלע אינה חפה מפגיעה, ניפוצה שריפתה וקבירת השאריות עטופים בעור של חזיר היא אופציה ודאית.
הפצה ברבים שצלאח אדין יכל להציל את כיפת הסלע אך העדיף בזיזה, קרבות וחרב.
לבקש בתמורה ארכה של שלושה חודשים ומעבר בטוח על מנת לצאת מגבולות האימפריה המוסלמית.
במשך השלושה חודשים הללו נגרים יעבדו על מנת להפוך את ירושליים לכשל הנדסי. כל מקום ינוסר ויהיה במרחק נגעה מהתמוטטות.
מיים יאגרו בחביות. וכל שאר המקורות יורעלו סמוך למועד היציאה בארסן. האורוות ומגורי השומרים יוספגו בשמן.
חוליה קטנה של צלבנים תשאר בפנים ותמתין לאות על מנת לפעול.
חוליה נוספת תיהיה אחראית על שריפתה של כיפת הסלע. המטרה הי להביא את צאלח אדין לבצע החלטות מהירות ופזיזות.
כלי ביצור ייבנו במערות מסביב לירושליים.
האנשים אשר אינם מסוגלים להלחם יוצאו למקום בטוח כל אדם אשר מסוגל לסחוב על עצמו מיים ומזון יצטרף לצבא אשר יתגנב לחומות ירושליים. ויטיל עליה מצור.
המצור יתרחש כשבוע לאחר העזיבה.
המטרה היא לגרום לצאלח אדין לחשוב שהוא נלחם בצללים. בלוחמת גרילה לייאש את הצבא ולבסוף לגרום להם לנטוש את העיר המורעלת והשרופה.
>/div>
Reply
עוז, אני מצדיע לפיתרון שלך ותומך בו, אבל לפני מחיאות הכפיים, כמה בעיות קטנות, והצעות קטנות גם כן;
ירושליים בשנת 1187 היא עיר קטנה שמהווה מרכז דתי אך כמעט ואינה ניתנת להגנה. החומות של העיר העתיקה הוקמו רק במאה ה-16, כך שהן עדיין אינן קיימות.
חיל המשמר של העיר קטן ומורכב מכוחות צלבניים שהמוראל שלהם ירוד (עקב נפילתם בשבי של גי מלוסיין והצלב הקדוש בקרב על קרני-חיטין ועקב השמדת רוב הצבא הצלבני).
התושבים של העיר הם רובם ככולם נוצרים, מאחר והצלבנים ביצעו טבח בתושבים המוסלמים והיהודים כשכבשו את העיר ב1099 (כך שייתכן ויהיה קשה להשיג ספרי קוראן, מה עוד שאנחנו מדברים על התקופה לפני המצאת הדפוס).
השינויים הקטנים שאני מציע לתוכניתך הם כדלקמן:
א) העזיבה של העיר לא תהיה מפוזרת במגמת "צאו אל הגבעות" אלא מסודרת ומגמתה העיר בית-לחם מדרום לירושליים, וזאת מכיוון;
- הצבא המוסלמי אמור להגיע מצפון פחות או יותר (מכיוון ק"ח שבגליל התחתון).
- בית לחם היא עיר בעלת זיקה לנצרות, מאחר והצלב הקדוש אבד בקרב נסיגה לבית לחם יכולה להעלות את מורל החיילים.
- בית לחם היא עיר מבוצרת בשליטה צלבנית חזקה.
ב) שליחת שליח מהיר אל הערים עכו וצור (היסטורית, צור הייתה היחידה ששרדה את גל הכיבוש המוסלמי, וזאת בעקבות קונרד ממונפרט שהגיע אליה זמן קצר קודם לכן, ובעכו היה מבצר הוספיטלרי גדול) לבקשת סיוע צבאי. למעשה, הכוח הצלבני העיקרי כרגע בממלכת ירושלים מרוכז בצפונה, בדמות מבצרי ההוספיטלרים בעכו, צור וטריפולי שבלבנון.
היסטורית, הקרב בקרני חיטין היה נקודת מפנה מוראלית, בעיקר - המצור על מצודת כוכב-הירדן (סמוך לקרני-חיטין) לא נגמר עד 1188, לאחר שצלאח א-דין כבש את ירושליים. כוחות נוספים של צלבנים שיגיעו מצפון, במקביל לעיכוב המחנה המוסלמי באיזור ירושליים, עלול היה להפוך את גורל המלחמה כליל.
ג) לעבות את הכוחות הקיימים במצודת הקסטל ובמבצר לטרון (היסטורית, מבצר לטרון ננטש לאחר הקרב על ירושליים. עיבוי הכוחות, כמו גם תוכנית פעולה מגובשת כמו שהצעת, עלול לשנות עובדה זו ולהפוך את לטרון למקום נוסף שיקזז מהמוסלמים כוחות, מוראל וזמן).
ד) המשך התוכנית יערך בהתאם להתנהגות המוסלמים. כאשר יגיעו אל ירושלים וימצאו אותה ריקה ואת כיפת הסלע שרופה ומנותצת, ולאחר כל התלאות שעברו בדרך, עלולים לעשות דברים שונים; ייתכן אף שצלאח א-דין יחליט להתבצר בעיר ולשקמה, דבר היוביל את המצור המחודש לאבדון.
קודם כל אני מניח שחלק מתכניתך הוא שלכל חולית צלבנים יצטרפו לפחות שניים-שלושה צעירים קלי רגליים שיהוו שליחים, כך שלכוח המרכזי יהיה מודיעין טרי.
- אם הצבא המוסלמי יעזוב את העיר, יש לכבשה מחדש באמצעות כוח מינימלי, עלמנת שיוותר כוח מספיק להילחם בצבא המוסלמי, במקום אחר;
- אם המוסלמים יתבצרו בעיר, יש למקד את פשיטות הגרילה בהרעלת מקורות מים ומזון של הצבא. כך אפשר לדלל אותו ואפילו לגרום לצלאח א-דין לשנות דעתו ולסגת חזרה לסוריה.
לסיכום, ידידי הותיק - הטקטיקה שלך היא מבריקה כרגיל, ואני מצדיע לה, ואני מקווה שתקבל ברוח טובה את הצעותי האסטרטגיות :)
Reply
Leave a comment