שלוש מלכודות אסוציאטיביות
לאחרונה, הגיעה לתשומת לבי עצלנות אסוציאטיבית מסוימת שנפוצה, למשל, בחוגים לפילוסופיה (לא יודעת מאיפה זה קפץ לי לראש). זו מתבטאת בדלות מסוימת בדוגמאות שמובאות כדי להמחיש, ובכן, כל דבר. זה מציק, מאחר וזה מעודד קפיצה שטחית למחוזות מוכרים ומובנים, במקום להקדיש טיפה יותר מחשבה לנושא שעל הפרק ואולי למצוא בו צדדים שלא נראו קודם לכן. להמחשה:
1. "אליס בארץ הפלאות\מעבר למראה". חולני במיוחד בקורסים בלוגיקה ואנליטיות למיניה, כנראה מתוך ההיגיון של "אם זה טוב בשביל ראסל - זה טוב גם בשבילי". בכל פעם שצריך למצוא משפט סתמי לדוגמה, הוא יערב את טווידלדי וטווידלדם או את מלכת הלבבות. כן, זה הגיע גם למבחן! והשאלה נשאלת: למה? אין עוד ספרים בעולם? אליס, ככל שהוא חביב עלי, הוא לא ספר הנונסנס היחיד שנכתב ואפשר להרחיק מעבר לו. אז למה לא להרחיק? אמנם פה זה עניין קוסמטי בלבד, אבל כך יכול להיות נעים ומעניין יותר ואף לגרום לאנשים לקרוא ספרים חדשים מדי פעם.
2. מקרה חמור יותר הוא זה של "מטריקס". הסרט האוברייטד והדי-טיפשי הזה זוכה לכבוד לא פרופרציונלי מבחינת מספר התייחסויות. אולי המציאות היא אשליה? זה כמו במטריקס! אולי אנחנו מאמינים בדברים לא נכונים? כמו במטריקס! אולי החברה האכזרית מדכאת אותנו? כן, בדיוק כמו במטריקס!
זה לא סרט כזה טוב. הוא היה פורץ דרך לזמנו מבחינת אפקטים, אבל התסריט הוא ערימת קשקושים והתמה הכללית כבר טופלה ונלעסה באינספור מקומות, ובד"כ באופן מורכב ומעניין יותר. הקפיצה המיידית לסרט המסוים הזה כופה על הנושא המדובר מכלול השתמעויות שלא בהכרח מתאים, ולכן חורקת קשות; וחוצמזה, נוצר כאן מעגל קסם שבו אנשים משתכנעים שמדובר בסרט עמוק, ולכן עמוק מצדם לאזכר אותו, וחוזר חלילה. עגום.
את מי אני צריכה להרוג כאן כדי לגרום לאנשים לראות את "עיר אפלה"?
3. על חוק גודווין כבר הכבירו מילים לפני, ולכן אומר רק: בפעם הבאה שמישהו אומר "מה שקורה כאן מזכיר לי התנהלות של מפלגה מסוימת, אהמ אהמ" ענו בשמחה: "וואלה, נכון! גם אני בדיוק נזכרתי בגוולפים בפירנצה של תחילת המאה ה-14!" ושלום על ישראל.