הכל
כלכך
שונה
מסובך
אחר,
אני כאילו נוזל לתוך תבנית חדשה מהתבנית הישנה שלי
משיל את העור שלי כמו אזיקים לתוך
ים של זכרונות שזורמים לאוקיינוס של שכחה
והכל נעלם
ממש ואניטס מצדי
התחושה הזאת של חוסר תחושה בידיים שכותבות
התחושה הזאת שאני מרחף באלף אדמות שונות
שאני מתבייש להיות קיים
ואני מתבייש להיות אני
אבל ככה זה צריך להיות
ככה זה צריך.
אני לא מצליח להסביר את זה
למרות שבשבילי המילים אומרות הכל
אני פשוט עוד אחד שם על הדרך
צועד לו שמאל ימין ושמאל
אני לא רוצה ללכת עכשיו, אני רוצה לשכב לישון
אבל חייבים להמשיך לרוץ
להגיע מקום ראשון
אני לא יכול להסביר למה, העייפות כבדה כלכך.
ולפעמים אני רק מבקש
שיזרקו אותי לפח
אוי אוי אוי
אומרים הפולנים