אורתודוקסיה מדעית
מדי פעם, מסיבה שלא ברורה לי עד הסוף, יוצא לי לכתוב פה פוסטים ולהחליט שלא בא לי לפרסם אותם. לפני כמה זמן משהו עצבן אותי, וכתבתי פוסט בנוגע להומאופתיה. כלומר, בעצם, לא בנוגע להומאופתיה דווקא (אני לא ממש מאמינה בהומאופתיה, האמת), אלא בקשר לאורתודוקסיה מדעית וצרות האופקים המחשבתית שמתלווה אליה לעתים קרובות, משום מה.
לא פרסמתי את הפוסט, לא יודעת למה. אבל היום, משום מה, שוב צץ הנושא בכמה צורות שונות, ובכללן הקליפ הזה, שהוא אכן משעשע מאד כי יש מעט דברים יותר משעשעים מהורדה חד-צדדית לאבסורד והגחכה של דברים שאתה לא מסכים איתם, כשזה נעשה בכישרון. אבל זה הזכיר לי את הפוסט שלא פרסמתי, והחלטתי כן לפרסם אותו, כי בא לי להוריד את זה מעל הלב.
שוב יצא לי להתווכח עם מישהו בנוגע להומאופתיה.
זה קצת טיפשי, האמת: אני לא מאמינה בהומאופתיה. אני לא מאמינה בעקרונות היסוד שלה, ואני לא מאמינה שהיא באמת פועלת. כמו לגבי כל דבר אחר שיש לי לגביו אמונות אבל לא ידע מוצק, אני שומרת על ראש פתוח ומוכנה לבדוק את האמונות שלי מחדש עם כל גילוי לא צפוי, אבל בגדול יידרש די הרבה כדי לגרום לי להאמין בהומאופתיה.
אז למה טורים כמו זה מעצבנים אותי כל כך?
אני ממש לא אוהבת את הרוח העולה מדבריהם של "ספקנים" (כפי שהם מכריזים על עצמם), שנאמנים בכל מאודם לדרכו של "המדע" הכל-יכול, וקצת מאבדים בדרך את היכולת לראש פתוח אמיתי, או לספקנות אמיתית. למשל, הם מאבדים את היכולת להבין שזה שמשהו "נכון" על פי הפרדיגמה המדעית הנוכחית עוד לא עושה אותו נכון באופן אבסולוטי, ואפילו לא עושה אותו הגיוני יותר, מדויק יותר או אפילו בדוק יותר. זה רק עושה אותו תואם את אמונותיהם של רוב המאמינים האחרים באורתודוקסיה הנוכחית (ואני משתמשת פה במילה אורתודוקסיה במשמעותה המקורית, "הדעה הנכונה").
בואו נראה, למשל, את הטיעון המקובל על מתנגדי ההומאופתיה: "איך הומאופתיה יכולה לעבוד? הרי מדובר בחומר שמדולל במים עד שלא נשאר לו זכר. לפיכך, זה חסר השפעה".
אמירה נחמדה מאד כשמתבססים על הפרדיגמה המקובלת בכל הנוגע לכימיה בסיסית. למרבה הצער, הומאופתיה לא מסתמכת דווקא על כימיה בסיסית. הומאופתיה, כמו כמה גישות אחרות ברפואה המשלימה, מסתמכת על "איכויות אנרגטיות", כביכול, של חומר. הווה אומר, לא רק לחומר עצמו יש משמעות, אלא גם לאיכות האנרגטית שלו. ובעוד החומר עצמו אכן דולל עד שכמעט נעלם, האיכות האנרגטית שלו, כך ההומאופתיה, נותרה מאחור. ואגב, לפני שתצחקו לאמירה הזאת בפרצוף, ארשה לעצמי להזכיר שיש מהויות פיזיקליות מוכרות היטב שישמרו על תכונותיו הכימיות של חומר אבל לא על תכונותיו האנרגטיות. למשל, נסו לשפוך לעצמכם מים רותחים על היד ותחזרו אחר כך ותספרו לי שמכיוון שמבחינה כימית זה בדיוק אותו חומר כמו מים קרים, אין לזה שום השפעה עליכם.
לפיכך, אין טעם לשפוט את ההומאופתיה לפי העיקרון של "לא נשאר שם חומר ולכן זה לא משפיע" - ההומאופתיה מלכתחילה לא מנסה להשתמש בחומר לשם ריפוי, היא מנסה לעבוד על הצד "האנרגטי" (או מה שמכונה לפעמים "הוויברציות").
הלאה: טענה חוזרת ונשנית היא שחסרים ממצאים מחקריים שתומכים ביעילותה של הומאופתיה (ואכן, חסרים. יש קומץ, ויש אי הסכמות איומות לגבי היכולת להסתמך על הקומץ הזה). השאלה היא אם השיטה המחקרית המקובלת מתאימה בכלל כדי לחקור הומאופתיה. השיטה המחקרית המקובלת מדברת על מחקרים סטטיסטיים, שמבוססים על נבדקים חסרי פנים, שאצל כולם נדגמים משתנים אחידים ונערך ניתוח על המספרים המתקבלים.
אך אויה, רוב תחומי הרפואה המשלימה מבוססים על עיקרון שונה לחלוטין, שלא באמת מתיישב עם השיטה הסטטיסטית הזאת (אגב, לא רק הם, ואני אחזור לזה עוד מעט). הומאופתיה, בפרט, היא תחום מאד הוליסטי, שהן האבחון והן הטיפול הרציניים בו (כלומר, לא התכשיר היומיומי שמציע לנו הרוקח הלא מאד משכיל בבית המרקחת ההומאופתי לטיפול בהצטננות) הם תהליך שדורש הכרה מעמיקה, לפרטי פרטים, של המטופל, והתייחסות למספר גדול מאד של פרטים ביחס אליו, כדי להתאים טיפול שיעבוד עבורו אישית. זה אומר שלא כל המטפלים שווים, לא כל המטופלים שווים, ולא כל הטיפולים שווים. קשה מאד לחקור סוג כזה של טיפול בכלים סטטיסטיים שגרתיים. אבל כשבודקים את הנושא ברמה האנקדוטית (שהיא הרמה שבה הרבה פעמים מגלים את יעילותם של טיפולים חדשים, לפני שמתחילות להצטבר עדויות מחקריות ממשיות) מגלים הצלחות מפתיעות.
יש שיאמרו ששיטה טיפולית שלא מתיישבת עם חקירה סטטיסטית אינה מדעית בכל מקרה. אני טוענת שהיא רק מעידה על מגבלות המדע הסטנדרטי כפי שהוא מוכר לנו כיום - המדע התעשייתי, בשיטת הסרט הנע, שמכשיר הרבה מאד חוקרים לעבוד במספר מצומצם של שיטות נוחות והמוניות במיוחד שעיקר מטרתן היא לבודד משתנים ככל האפשר, אבל לעתים נדירות נוגע בשיטות בעלות קצת יותר השראה וייחוד או במצבים בעלי רמת מורכבות גבוהה יותר.
אתן דוגמה שתבהיר למה אני מתכוונת: נניח שיש יכולת מסוימת שילדים מגיעים אליה בקפיצת מדרגה, בשלב כלשהו בחייהם. כל ילד מגיע לזה בשלב אחר, אבל זה תמיד בקפיצת מדרגה, רכישה מוחלטת של היכולת ברגע אחד (יש יכולות כאלה, אגב). עכשיו נניח שננתח את יכולות הילדים בגן מסוים - ואפילו לאורך זמן - בכלים סטטיסטיים מקובלים. האם נגלה את קפיצת המדרגה הזאת? לא. כלל לא. נוכל לבדוק את ממוצע היכולת, נוכל לנתח אותו ברגרסיה ליניארית ולגלות שמדובר בקו עולה ולהסיק שמדובר בהתפתחות הדרגתית לאורך הילדות, אבל עד שלא נבדוק אינדיווידואלית את הילדים, אין שום סיכוי שבעולם שנגלה שמדובר בתופעה שמופיעה בקפיצת מדרגה. זו חולשתו של הכלי הסטטיסטי הסטנדרטי שמשמש במחקר, המודל הליניארי. נדירים החוקרים שיודעים להשתמש במודלים אחרים, ו"חקרי מקרה" זוכים לבוז לא מעט בקרב הקהילה המדעית.
אם נחזור לעניין ההומאופתיה, קל להבין מפה למה הכלים הסטטיסטיים הקונבנציונליים, שמתאימים כל כך למחקרים ברפואה המערבית (רפואה שרוב הזמן מדברת על סימפטומים והטיפול בהם או מחלות והטיפול בהן, ולא על בני אדם שלמים) לא באמת מתאימים לתרפיות הוליסטיות באופיין. דרושים פה כלים מחקריים שונים, ומתאימים יותר.
אבל ה"ספקנים" למיניהם, אותם אנשים שגאים כל כך בכך שהם משכילים ומודרניים ולא מאמינים בשטויות - לא באמת חושבים על הנקודות האלה. הם לא חושבים עליהן כי זה עלול לערער את אמונתם המוחלטת בצדקתו של המדע ואת הבוז המושרש שיש להם כלפי "שרלטנים" (שרלטנים שהרבה פעמים משתמשים בשיטות שיש מאחוריהן אלפי שנות ניסיון - להבדיל מהעשרות-עד-המאות הספורות של הרפואה המערבית - ושאותן למדו בשנים רבות של השקעה עמוקה), ולאלץ אותם לבחון רעיונות חדשים או לפקפק ברעיונות קיימים. כי זה עלול לגרום להם לבחון את האמיתות שלהם מחדש. כי זה עלול לערער את הדת שלהם.
בעיניי, האמונה במדע, כפי שהיא נפוצה בימינו, לא שונה מאמונה בדת, והקבלה העיוורת של "מדענים אמרו" לא שונה מהקבלה העיוורת של דבריו של האפיפיור. הזלזול המובנה בגישות שאתה אפילו לא טורח להבין את העקרונות הבסיסיים שלהן אינו שונה מהזלזול של הכנסייה בגלילאו משום שחרג מהאורתודוקסיה של זמנו. הכלים הם אותם כלים: שימה ללעג, דה-לגיטימציה והימנעות מוחלטת מכל ניסיון להבין. ואני, אני לא מאמינה בהומאופתיה. אבל לפחות, אני משתדלת להבין למה אני לא מאמינה בה, קצת מעבר ל"זה נשמע לי מגוחך כי זה לא תואם שום דבר שלמדתי בבית ספר".