לדוד משה הייתה פרדיגמה
לפעמים יש רגעים משעשעים בחיים, בצורות בלתי צפויות.
כתבה במגזין הכללית (שבכללותו, הולך ונהיה פופוליסטי מיום ליום, עתיר שאלוני "בחן את עצמך" חסרי תוקף מדעי, כתבות שמקורן יכירן יותר ב"לאישה" מאשר במגזין רפואי-פופולרי, ואי-דיוקים בוטים, אם כי יש לציין שטרונייתי אינה מכוונת דווקא כלפי הכתבה הזאת) מספרת לנו על תרופה חדשה-דנדשה לטיפול ביתר כולסטרול, שמבוססת על ניאצין. ניאצין, או חומצה ניקוטינית/ניקוטינאמיד (לא אותו דבר, כמו לרוב הוויטמינים יש לו דגמים שונים) מוכר גם בשם B3, ומוזכר בכתבה שהוא נמצא בשימוש "שנים רבות" לצרכים טיפוליים. מה שהם שוכחים, כמובן, להזכיר, זה שהוויטמין הזה נמצא בשימוש "שנים רבות" בעיקר בתחומי הרפואה המשלימה (הרפואה הקונבנציונלית דווקא די מזלזלת בו, לא רק בגלל תופעת ה-Flush שמוזכרת בכתבה, תכף קצת יותר הסבר), ובמיוחד למטרות דה-טוקסיפיקציה וספציפית, מה שקרוי Chelation (תהליך שחביב למדי על אנשי רפואה משלימה אך בתחומים אחרים מתייחסים אליו - או נכון יותר, למידת האפקטיביות וההיתכנות שלו כטיפול יומיומי-טבעי - קצת יותר בפקפוק, ובצדק מן הסתם, של קשירת מתכות שונות ומיותרות בגוף וסילוקן מהגוף באמצעות חומרים ידידותיים). B3 אמור להיות מסוגל לעשות את זה.
למה השעשוע הגדול מצדי? כי הגורו הגדול של B3 כעזר לדה-טוקסיפיקציה, ולא הרבה אנשים שאינם שקועים עמוק ברפואה משלימה מודעים לזה, היה "השרלטן הגדול", גורו מטעם עצמו (ומטעם כנסייה/כת גדולה וחזקה וביזארית-משהו שרק תפסה תאוצה אחרי מותו) וסופר מד"ב גרוע למדי, ל. רון הבארד. הוא האדם שהכניס את השימוש בניאצין כפרוטוקול תרפויטי שנועד לסלק מהגוף חומרים מיותרים ומזיקים לשימוש משמעותי, וסביר להניח שהוא גם זה שזיכה אותו במוניטין גרועים כל כך. ביקורות רפואיות תקפו את השימוש בו באופן גורף כמופרז ומסוכן, ואת המינונים שבהם נעשה שימוש כטוקסיים (ר' למשל, סעיף Process בערך ויקיפדיה שקישרתי אליו לעיל - ומדובר במינונים דומים לאלה שמומלצים, בימינו, להורדת כולסטרול).
למה זה כל כך משעשע אותי? כי נחמד לראות איך צריך ליצור ניתוק מוחלט בין שיטה רפואית הגיונית לחלוטין (היא הייתה הגיונית גם כשהבארד דגל בה בכזאת התלהבות) לבין האדם המפוקפק ששמו נקשר בה, כדי שהרפואה הקונבנציונלית תטרח לחזור ולהשתמש בה, וגם לגמור עליה את ההלל. כמובן, בלי, חלילה, להזכיר את העובדה שעד לפני כמה שנים היא עיקמה עליה את האף וטענה שהיא לא-בריאה-עד-קטלנית.
[בהקשר דומה-אך שונה: מגזין הכללית מתגאה שהם כבר סיפרו לנו על זה שדיאטת אטקינס פתאום נחשבת בריאה בימינו, אבל "שוכח" להזכיר שבעבר הם כללו את הדיאטה הזאת ברשימת "דיאטות בלוף" המסוכנות שלהם (סעיף 7), ושבמשך שנים רופאי הכללית הבטיחו לכל מי שהעז להעלות על דל שפתיו את השם "אטקינס" מוות בייסורים ממחלות לב נוראיות. אני יודעת, התנסיתי בזה בעצמי. שוב ושוב מפליאה אותי יכולתה של הרפואה לטפוח לעצמה על השכם תוך התכחשות מושלמת לדברים השגויים שמכרה לנו לפני שהפרדיגמה השתנתה].