אגדת הברווזון המכוער
כמו (כמעט) כולם, גם אני הוקסמתי לאחרונה מהקליפ של הופעתה של סוזן בויל ב-Britain's Got Talent. יש משהו מאד מרגש בעקרת בית מכוערת שמצליחה להוכיח לצינים ביותר מבין צופיה שיש לה כישרון שמסוגל לגעת ללב. יש בי פינה חמה בלב לרגעים שבהם בני אדם מסוגלים להתרומם מעל לחיצוניות ( Read more... )
היא נשמעת כמו מישהי עם פוטנציאל שמעולם לא רכשה מיומנות, וזה הכל. למרבה האירוניה, מה שהקפיץ אותה זה דווקא המראה החיצוני שלה. אם מישהי צעירה ויפה היתה עולה על הבמה ושרה ככה, היא היתה זוכה לפיהוקים. כנראה זה באמת מתקשר לאפקט הברווזון המכוער שזה מפעיל אצל אנשים.
Reply
אין ספק שהניגודיות בין המראה וכל הציפיות שהוא עורר בנו (בגלל ההתניה שלא יפה שווה לא מוכשר) לבין השירה שלה בפועל שיחקה פה משחק גדול.
אבל היא שרה מעולה. יש לה קול מהמם שהזכיר לי את זה של ג'ולי אנדרוז, היא שרה מדויק, עם המון רגש.
אני מאוד ביקורתית כלפי ביצועים מוסיקליים, ואני באמת ובתמים התפעמתי מהביצוע. בלי שום קשר למראה. ו"אלוהים עדי" כמה אנשים קטלתי על ביצועים מוסיקליים בלי שום קשר לצורה החיצונית שלהם.
Reply
זה מעניין שהאנשים היחידים ששמעתי מהם את הדעה הזאת הם אנשים שיש להם קשר רציני כלשהו למוזיקה.
Reply
Reply
אני חושבת שזה עוד משהו מעבר לזה: הדעות השליליות ששמעתי הן מאנשים שהזיקה העיקרית שלהם היא למוזיקה קלאסית. ואני חושבת שזה לא מקרי - השימוש בקול במוזיקה קלאסית (אופרה, כנסייתית ואחיותיהן) שונה מהשימוש בקול במוזיקה פופולרית. הדרישות הן שונות. וכמו שזמרי אופרה מתקשים לשיר שירה פופית כמו שצריך (ורק מעט דברים יותר מצחיקים מלשמוע זמר עם הכשרה אופראית מנסה לשיר מטאל, או גראנג'), יתכן שאנשים שמחפשים איכויות קלאסיות ימצאו בשירה כמו של סוזן בויל רק פגמים.
Reply
לדעתי הפוטנציאל שלה עדיין מדהים, והיא יכולה לעשות המון עם קול כזה.
לילי
Reply
צריך גם להתייחס לתנאים. היא שרה עם פלייבק שהיא לא רגילה אליו (לא יודעת כמה חזרות הם עשו בתנאים האלה), והיא לא רגילה לעמוד על במה מול כל כך הרבה אנשים, מצלמות ושופטים שעושים פרצופים של "היא בטח הולכת לשיר זוועה".
יחסית לתנאים זה היה מעולה. שמעתי אחר כך גם את ההקלטה שלה מלפני עשר שנים באולפן מקצועי, וזה היה הרבה יותר טוב. ברור שיש זמרות טובות ממנה, אבל לדעתי היא מצוינת.
Reply
הקשר ביני ובין מוסיקה קלאסית הוא חלש עד בלתי קיים, אבל את הטעם שלי במוסיקה פופולרית אני רואה כביקורתי יחסית. גם בזה וגם בזה יש ביצועים טובים יותר וטובים פחות, ואולי בביצועים קלאסיים אני לא מבינה כלום, אבל ביליתי מספיק זמן בהקשבה לביצועים פופולריים כדי לדעת לזהות אלמנטים שהופכים ביצוע לטוב. כאן הם לא היו קיימים.
אם המטרה שלה היתה לרגש, היא השיגה אותה בעיקר בזכות ההבדל בין המראה ובין הביטחון שבו היא שרה. למעט השורה הראשונה, את כל השיר היא שרה באותו ווליום ועוצמה (מוגזמים מאוד לטעמי), עם אותה הבעת ניצחון של מישהי שהבטיחו לה מראש (וזה כנראה המקרה) שהיא הולכת להיות כוכבת.
מצד שני, יש הרבה מאוד אנשים שזה בדיוק מה שמרגש אותם.
Reply
השימוש בקול שונה, אבל לא נטול טכניקה, שאותה מיישמים בהצלחה זמרי המחזמר, ג'אז, וכו' הגדולים (אני מת על זמרי הוכו'). אם מישהי שרה עם ויברטו בתדירות של פועלי זבל ברמלה, והיא מועמדת ראויה לאנסמבל זמרי הגרון, אז כדאי שתראה מורה לפני שהיא רואה מסדרת גבות.
טוב הגזמתי, אבל התאהבתי בדימויים..
Reply
LOL
ושוב אנחנו מגלים איזה כיף לאנשים פחות ביקורתיים: הם נהנים הרבה יותר. P-:
Reply
אני דוגמה למישהי שהזיקה העיקרית שלה היא מוסיקה קלאסית, ואף למדה אותה באופן מקצועי באקדמיה למוסיקה בת"א ועדיין מאוד התלהבתי מהשירה של סוזן בויל.
Reply
Leave a comment