מטאל יהרוג אתכם! ושאר שטויות לא מדעיות
בעוונותיי, אני קוראת את מגזין הכללית. הוא אפילו מעניין ואינפורמטיבי, רוב הזמן (מה יש? בעבר הייתי משלמת כדי להיות מנויה על מגזינים רפואיים-פופולריים. זה בחינם). אבל לפעמים הכתיבה המגזינית-הדמגוגית שם מוציאה אותי מדעתי.
"מוזיקה שמחה בריאה ללב", מודיעה בהתלהבות כותרת של כתבה שם, והליד מוסיף וקובע, "מחקר אמריקני שהוצג בניו־אורלינס: האזנה למוזיקת קנטרי שמחה משפרת את בריאות הלב, בעוד שצלילים של רוק כבד עלולים במקרים מסויימים להצר את כלי הדם של המאזינים".
בחיל ורעדה (בכל זאת, אני מקשיבה לפעמים למטאל - האם אני מצרה את כלי הדם שלי במו אוזניי?) קראתי את תוכן המאמר, והנה, מה כתוב בו באמת: "האזנה שגרמה חרדה למתנדבים הצרה את כלי הדם שלהם בשיעור של ששה אחוזים. מוזיקת קאנטרי גרמה לרוב המתנדבים לחוש שמחה. מוזיקה מסוג רוק כבד גרמה לרוב לחוש חרדה. אבל מילר אומר שהנושא הוא לא סוג המוזיקה, אלא התגובה החושית שהיא גורמת לכל אחד בנפרד. לדבריו, יתכן שעשרה נבדקים שונים יעדיפו סוגים שונים של מוזיקה, שתשפר את בריאות לבם".
הווה אומר, כותב המאמר (ד"ר שמואל גבעון) ציין במפורש את העובדה שלא מדובר בהשפעות של קאנטרי או של מטאל, אלא בהשפעות של מוזיקה שגורמת שמחה או מצוקה בתחום החוויה האינדיווידואלי של הנבדק הספציפי. לא שזה צריך להפריע לעורך המבריק לנסח את הליד בצורה הכי דמגוגית-שערורייתית-מטומטמת שאפשר.
פעה. אני לא יודעת למה בדיוק ציפיתי מהם ליותר, אבל ציפיתי מהם ליותר.