גֶפן במובן גָפן
ציין כבר מי שציין שכל המועמדים השנה לפרס גפן בקטגוריית הסיפור הקצר הן מועמדות. אם כותבות ותיקות כמו רותם ברוכין ויעל פורמן, כותבות חדשות (יחסית) כמו קרן לנדסמן ולילי דאי (מועמדות כפולה, כבוד!), או כותבות ותיקות-אך-עצלניות כמו דנה כץ - כל השמות האלה מוכרים היטב למי שמתעסק בתחום כתיבת המקור (יש שמות נוספים שצר מאד שלא ממלאים את חובתם לאומה, ויוזכר שמה של מי שאולי יכלה להיות סופרת המד"ב הישראלית החביבה עלי אילו רק הייתה כותבת, יעל סיון). אני מניחה שיש פה תופעה סוציולוגית מעניינת, או משהו.
מאידך, תופעה מוזרה ומעניינת לא פחות תתגלה למי שיבחין של"חלומות באספמיה" אין השנה נוכחות במועמדויות לגפן, וילך לבחון את המתרחש במגזין - מתברר כי בשלושת הגיליונות שיצאו בשנה החולפת, לא התפרסמו כלל סיפורים של נשים (אגב, לא באשמת העורך - לפחות סופרת מד"ב מקומית אחת יכולה להעיד שהוא דווקא רצה ממנה סיפורים שוב ושוב, אבל לא היה לה זמן לכתוב לו, מתוקף היותה עסוקה בדברים אחרים, כמו כתיבת ספר, נניח).
אני לא בטוחה מה זה אומר, אם אפשר לראות בזה סימן כלשהו לכך שיש כתיבה נשית וכתיבה גברית ועל יחסו של הציבור אליהן או משהו (הספקולציות שלכם בנושא שוות בדיוק כמו שלי), אבל זו בלי ספק תופעה מעניינת.
ואם כבר אנחנו פה, אני רוצה לקרוא לכולכם להשתתף בקריאתי הנרגשת לשינוי תקנון פרס גפן. הילדים! חישבו על הילדים!