כזבוב במשחה
בזמן האחרון, כמעט כל פעם שאני מכינה לי שתייה חמה, אני מוצאת את עצמי שופכת לכיור לפחות חלק ממנה, לאחר שעש תועה מצליח לצנוח לתוכה. אני לא מבינה איך הם עושים את זה, היצורים האלה. הרי הם יצורים שהתעופה שלהם הכי מבולבלת ואיטית שראיתי אי פעם, ושבאמת אין להם עניין כלשהו בקפה/קקאו/תה, ובכל זאת, הם תמיד מצליחים - לנגד עיניי! - לארגן לעצמם טבילת-התאבדות דווקא בשתייה שלי.
ובעצם, כשחושבים על זה, זה הגיוני כששמים לב שממש ליד הספל ניצב הספר שאני מתעכבת בתרגומו כבר יותר מדי, ואשר שמו (וגם תוכנו) מכיל התייחסות נמרצת ביותר לזבובים. זו פשוט תזכורת שנו כבר, אני צריכה לגמור לתרגם את זה.
המפף. רני צריך להפסיק להתעסק עם הקארמה שלי, אני אומרת לכם.