המשקר לחתולים
קשה לשקר לחתולים.
כל עבד-חתולים מכיר את המצב המגוחך שבו אתם רוצים לקחת את ערמת הפרווה-והציפורניים שלכם לווטרינר, והחתול, שבדרך כלל מבלה את כל עיתותיו בהגות בתעלומות החיים כשהוא רובץ במקומו הקבוע, נעלם ואיננו, "כאילו שהוא יודע".
סביר להניח שהוא באמת יודע. הכל עניין של תקשורת לא מילולית. חתולים, שלא קוללו בשפה האנושית, רגישים מאד לשפת גוף. כשאדם מתכוון לבצע בהם אקט התעללות נוראי כלשהו, הגוף שלו משדר את זה - יש לנו מגוון של תנועות כוונה שמבהירות, לכל הפחות, שמשהו שונה. ברגע שהחתול קולט שמשהו שונה, הוא נמלט על נפשו מפני מעניו.
עם השנים, אדם שמורגל בחתולים יכול לפתח קצת חיסון מפני זה. אנחנו לומדים לא להסגיר כוונות. הבעיה היא שלשלוט בשפת הגוף ברמה שתוליך שולל חתול זה קשה מאד, כי קשה מאד להימנע משליטת יתר כשמנסים לא להסגיר כלום, מה שגורם שוב לשפת גוף לא טבעית, מה שגורם לחתול להיעלם מהשטח.
הדרך הטובה ביותר לשקר לחתול היא לשקר לעצמך קודם. כדי לשכנע חתול בהעדר כוונות זדוניות עד כדי כך שיניח לכם להתקרב אליו מספיק כדי ללכוד אותו, אדם חייב קודם כל לשכנע את עצמו, באיזושהי רמה בסיסית שמשפיעה על התנועה שלו, שאין בו שום כוונות חריגות כלפי החתול. בסופו של דבר, שקרן חתולים טוב הוא אדם שמסוגל לרמות את עצמו היטב.
פוסט זה מושפע מסדרת מרדפי וטרינר-אנטיביוטיקה-שאר-התעללויות של הימים האחרונים. אני עוד לא שקרנית מספיק טובה, אבל אני משתפרת.