עשר סיבות להשתתף בהפקה קהילתית
בהשראת "פרויקט עשרה" של אח"י דקר, הנה כמה תובנות מההפקה הקהילתית הגדולה הראשונה שהייתי מעורבת בה אי פעם - "חלום ליל קיץ - גרסת הבאפירוקי", שתעלה בכנס פנטסי.קון ב-25 וב-26 בחודש (יום רביעי וחמישי האלה, ומי שלא בא פראייר) - למה כדאי להשתתף בהפקות קהילתיות:
1. האנשים. כל כך הרבה אנשים מגניבים ומקסימים שלא הכרתי קודם, כל כך הרבה אנשים שכן הכרתי קודם אבל לא ממש מקרוב.
2. הצחוקים. והייתי מספרת לכם יותר, אבל יותר מדי מזה יספיילר לכם. אבל בחזרת ההתבלבלויות שלנו בכיתי מרוב צחוק.
3. רגעים שלא ייאמנו. כמו נגיד אתמול, כשמבול של מים נוחת פתאום על הע' במאית שלנו (שנמלטה בעור שיניה) ושניה אחרי זה התקרה מתרסקת במקום שבו היא ישבה. היו עשרות רגעים כאלה (רובם קצת פחות קטסטרופליים).
4. העשייה המשותפת. נורא כיף לשבת קבוצת אנשים ביחד, לתפור תלבושות, לקטר על כמה עבודה עוד נשארה ולרכל כמו חבורת זקנות.
5. תחושת ההישג. כי איפה עוד תוכלו להרגיש תחושת סיפוק חמימה כזאת כמו כשקבוצת אנשים שלא מקבלים שום שכר מצליחים ביחד להרים משהו גדול ומוצלח בתקציב אפסי.
6. היצירתיות. לא רק החלק המובן מאליו של הכתיבה (כמו שזה אצלי), אלא החלק של חיפוש פתרונות לכל מיני בעיות שצצות ומציאתם במקומות לא צפויים, למשל.
7. הפעילות החוץ-הפקתית. אז נכון, מתוקף ריחוקי מהמרכז ופדלאיותי הבלתי מתפשרת, אני נוטה לפספס את המפגשים הספונטניים על החוף (עם משחקי נבר, לעזאזל, למה כשאני לא בסביבה?) וכאלה, אבל עדיין.
8. הקהל. בינתיים, רק האורחים המזדמנים בחזרות (ואלה שמציצים עלינו דרך קירות הזכוכית של החדר שאנחנו עורכים בו את החזרות - ולא, ילדה, תגידי לאמא שההצגה הזאת לא מתאימה לילדים בגילך), אבל איכשהו אני מצפה שגם אלה שההצגה תעלה מולם יאהבו את זה. נורא כיף לראות קהל צוחק.
9. העניין והניסיון. כי כל מה שמסביב להפקה הזאת גם מאד מעניין וגם מאד מעשיר. מעולם לא ידעתי כל כך הרבה על מערכות הגברה, והאמת היא שגם לא רציתי לדעת - ואני אפילו לא מעורבת בכלל בכל עניין הסאונד. החיים מעשירים את עולמנו בדרכים לא צפויות.
10. כי זה כיף. כל כך פשוט. המון, המון, המון כיף.